אוגוסט 2016 אני בעבודה, אלה שולחת לי הודעה מצולמת, שנשלחה אליה מרחל .
״אלה אני צריכה לדבר איתך באופן אישי זה דחוף״, כותבת רחל. אתה יודע משהו על זה ? אלה שואלת אותי .
אינני יודע דבר, רחל לא דיברה איתי מזה זמן. אך לפני כשבוע פגשתי את דודתה במקרה והיא אמרה לי שמצבה הרפואי של רחל לא טוב בלשון המעטה .
הערב יורד ואני מגיע הביתה, עם הגיעי מספרת לי אלה שהיא שוחחה עם רחל. מסתבר שרחל מאושפזת בביהח פסיכיאטרי. אלה מספרת שרחל הייתה אצל רופא שהפנה אותה לביה"ח הפסיכיאטרי באמתלה כל שהיא ועם הגעתה הודיעו לה שם שהם מאשפזים אותה בכפיה .
אלה לא יודעת לספר לי הרבה מעבר לכך. כשרונית מגיעה היא מספרת שרחל פנתה גם אליה וסיפרה לה ואף אמרה לה שהרופאים מבקשים לשוחח איתה , עם רונית ,. והיא לא בדיוק יודעת למה הם צריכים לשוחח איתה, הרי אין לה שום יכולת לסייע .
מזה כחודש שלא פגשתי את רחל. יש בינינו קשר מועט בהודעות טלפוניות, שעיקרו היא מביאה אוכל לבנות ומוודאה שאני בבית כדי שאכניס את האוכל למקרר.
ברוב המקרים היא בכלל לא נכנסת הביתה אלא מניחה שקית על ידית דלת הכניסה ואני מגיע ומכניס אותה הביתה .
בפעם האחרונה שראיתי אותה היא הייתה רכובה על הקטנוע שלה ועברה לידי.
הופתעתי מכיוון שלא הייתי בטוח שזו היא כיוון שהרוכבת הייתה לבושה יפה, מכנסי ג'ינס נעלי עקב אלגנטיות וחולצה חדשה. לא יכולתי לעצור את סקרנותי ושאלתי אותה בהודעה אם במקרה היא עברה על פניי? ואכן היא עברה .שמחה קלה עברה בי ואיזו תקווה שאולי חל שינוי במצבה. ואז היא ציינה שהיא בדרכה להופעה עם אמה ודודתה .
שמחתי הייתה מוקדמת מידי ועכשיו היא במצב כזה שרופאים החליטו להערים עליה ולהביא אותה לביה"ח ולכפות עליה אישפוז . זה כבר אומר דרשני .
רונית שהתבקשה להגיע לביה"ח לשיחה עם הרופאים, במבוכה, אינני יודעת מה הם מצפים ממני? שאשכנע אותה לחזור לעצמה? הרי שנים ניסינו לשכנע אותה ללא הצלחה, מה בדיוק אני יכולה לעשות ?
לי ברור שמצבה של רחל חמור מאוד אם פסיכיאטר בישראל החליט לאשפז אותה בכפיה .
ככל שידוע לי אישפוז בכפיה לאדם בוגר, ללא הסכמתו כמובן, מותר רק במקרה שהמאושפז עשוי לגרום נזק לעצמו או לזולת כמה פעמים בעבר ניסיתי לשכנע רופאים שיאשפזו אותה למרות התנגדותה, ותמיד נאמר לי שהחוק אוסר אישפוז היא אינה מהווה סיכון לציבור או לעצמה לדבריהם .
אלה מחליטה לנסוע ולבקר אותה, היא מאושפזת בבית חולים הפסיכיאטרי הממוקם כחצי שעה נסיעה מביתינו . {עוד אבסורד לגבי חולי אנורקסיה שלא מסווגת כמחלה בפני עצמה ובית חולים לחולי נפש כלל לא מתאים להם.}
היא נמנעת מלשתף אותי כנראה מכיוון שרחל ביקשה ממנה לא לספר לי.
כשהיא חוזרת ניכר עליה שהיא מזועזעת. היא מספרת לי שרחל נמצאת שם באישפוז כפוי ואסור לה לצאת מבית החולים תקופת מה. רחל סיפרה לאלה שהיא הביעה מחשבות אובדניות בפני הפסיכולוגית שלה וזו הפנתה אותה לביה"ח לבדיקה כלשהיא ובפועל ארגנה לה את האישפוז הכפוי. כמובן שמצבה הפיזי והנפשי של רחל הביא את אותה פסיכולוגית לדאוג לאישפוזה .
אלה מספרת שרחל נמצאת שם עם מאושפזים במצבים שונים של מחלות נפש . כל כך לא מתאים לה להיות שם כי מנטלית היא בסדר גמור. היא מוסיפה בחיוך עצוב, שכמובן שרחל משתלטת עליהם מפעילה ומנהלת אותם כדרכה והם כמובן שנשמעים לה. לא יכולתי שלא לראות כמה סצינות מקן הקוקיה בעיני רוחי.
אני רואה את חוסר האונים והרחמים של אלה. רחל תצטרך לשהות בבית החולים לפחות שבועיים כיוון שמצבה הפיזי ירוד והיא בסכנת חיים, אחר כך היא תשוחרר שוב ותחזור לעצמה … משמע תרד במשקל ותתיש את גופה בספורט עד הפעם הבאה שאיש רפואה רחום ימצא תימרון חוקי לאשפז אותה .
בשבועיים הבאים אלה מבקרת את רחל מספר פעמים ומביאה לה דברים שהיא צריכה ושוהה איתה. מלבדה אין איש שיבוא לבקר אותה ולדאוג לה .רונית מסרבת ללכת לשם מסיבות רבות ואינני לוחץ עליה. אני לא יכול ללכת כיוון שרחל בטוחה שאיני יודע כלל על האישפוז והיא אינה מעוניינת שאלה תספר לי. אלה משתפת אותי מעט במחשבותיה ובקורה את רחל. רחל חיה בעולם משלה מתרפקת על העבר ומספרת לה דברים שחלקם מציאות וחלקם אשליה, בעיקר לגבי עברינו כמשפחה. בעיניה חיינו באידיליה ובאושר רב .היא מעלה זכרונות מאנקדוטות בחייהן של אלה ורונית כילדות וצוחקת ומתענגת על העבר. אלה שכבר בוגרת, מביטה באמה בספקנות וברחמים ומקשיבה לה בסבלנות רבה ולמרות שיש לה הערות רבות ותיקונים להיסטוריה המסופרת היא נמנעת מלהפריע לאמה ששוקעת בנוסטלגיה אידיאלית ומבטיחה.
בעניין הטיפול, רחל מקבלת טיפול תרופתי והזנה. אלה מספרת שרחל מתרצת את שיתוף הפעולה שלה בעובדה שבקרוב יש לה ועדת הערכה בביטוח לאומי לגבי אחוזי הנכות שלה והיא צריכה להראות שהיא משתפת פעולה. לאלה ברור שזהו עוד מנגנון הכחשה שמאפשר לרחל לחוש שהיא בשליטה ומונע ממנה לטפס על הגדרות ולברוח מהמקום. הרי היא מאובחנת כחולת אנורקסיה מזה שנים ואין כל סיכוי או סיכון מנקודת ראותה של רחל ,שהוועדה תחליט לפתע שהיא החלימה. כרגע לדברי רחל תקופת האישפוז שנקבעה לה היא בין שבועיים לחודש בהתאם לקצב ״ההחלמה״ שמשמעה הגעה ליעד המשקל שקבעו לה הרופאים, כדי לשמר אותה בחיים. כן כמה שזה נראה מטורף, הרי היא יושבת במדשאות בית החולים עירנית, משוחחת, ניידת ועצמאית. כאילו היא באישפוז רפואי רגיל לפתור איזו מחלונת שצצה לה. היא אינה רתוקה למיטה ולא למכשירים ולא טורחים מעליה רופאים ואחיות, אבל המציאות היא שרחל על סף מוות ! חולה סופנית.
בזמנו הסבירה לי הפסיכיאטרית שלה, שמצב המינרלים בגופה הוא כל כך ירוד ועם הפעילות הפיזית החריגה שלה היא יכולה לחטוף התקף לב בכל רגע כיוון שמערכת הולכת החשמל בגופה כל כך לא יציבה . זאת בנוסף לכשל של כל איבר בגופה שיכול לקרוס בכל רגע בגלל מצב התת תזונה הקבוע שהיא נמצאת בו. מצב כל כך אבסורדי.
ומי שצריך להתמודד עם המצב הזה עכשיו היא אלה, לבדה. היא שומרת הכל עמוק בבטן בסודי סודות בלי יכולת לחלוק עם איש . לבד, בלי האחדות ותמיכה של משפחה כמו שטבעי כל כך למצבים כאלה ובלי חברה קרובה שתוכל להניח עליה את הראש ולהתנחם .תחשבו על כל אדם אחר שבן משפחתו גווע לו מול הפנים ממחלה כמו סרטן חו״ח או מחלה אחרת. כמה נחמה הוא שואב מהסביבה הקרובה, כמה תמיכה מהמשפחה והקרובים. ואלה נאלצת להגיע לכאן לבד להסתיר את העובדה שהיא מבקרת את אמה בבית חולים לחולי נפש. לראות את אמה במצב סופני, לבלוע הכל עמוק פנימה לצאת בהסתר ולחזור לחיי השגרה. איני יודע אם היא משתפת חברה או חבר קרובים .אותי היא משתפת בניגוד לבקשת אמה ולא בכל הפרטים, כמה מעמסה על כתפי נערה צעירה ואיזה נטל כבד. הידיעה שאין סיכויי החלמה ורחל כבר מזמן מתדרדרת במדרון התלול והחד כיווני.
ותאורטית, כמה קלה היא ההחלמה, זה לא חיידק ולא גידול אלים. על פניו זה רק עניין של רצון. הרי אם רחל תחליט לאכול היא תבריא. כמה ארוחות בריאות ודשנות והיא שוב על הרגליים מלאה אנרגיה ושמחת חיים, כמה קל וכמה קשה במציאות, לנצח את המחסום הפסיכולוגי הזה . למצוא את התרופה הזו שתחזיר אותה למציאות …שלנו .
אבסורד !.
כשלושה שבועות אח"כ רחל משתחרת מבית החולים לאחר שהגיעה למשקל המינימום הנדרש או כשתמה חוקיות החזקתה באישפוז כפוי וחזרה לעולמה ולריטואל החוזר, עד לפעם הבאה שגופה יגיע לנקודה בה רופא יהיה רשאי לאשפז אותה, בכפייה כמובן, שהרי היא כבר לא תלך לטיפול ביוזמתה.
תקווה?
אוקטובר 2016 אני ואלה נוסעים צפונה לבלות את החג עם משפחתי. באותה עיר שמתגוררת משפחתה של רחל, רונית בחו״ל. בדרך מעלה אלה רעיון להתקשר לרחל אולי היא בבית הוריה ולבקר אותם היא שוחחררה מבית החולים לפני כחודש . רחל נמלאת בשמחה כשאנחנו מודיעים לה שאנחנו באיזור היא שמחה שאלה תפגוש את סבתה אחרי שלוש שנים של ניתוק. אנחנו נוסעים לבית הוריה של רחל. אחרי תקופה ארוכה שלא היינו פה. אמא של רחל שמחה מאוד לקראתנו, יוצאת מגידרה לשבור את הקרח שנוצר. בעיקר עם אלה שלפני שלוש שנים במפגש משפחתי העמידה את סבתה במקום במילות תוכחה קשות שהיממו אותה,על יחסה ויחס המשפחה לרחל. מאז התגרשנו והיחסים עם המשפחה התקררו מאוד בעקבות יחסם העוין לרחל. עכשיו נראה שהזמן עשה את שלו, רחל מבלה את החגים אצל הוריה. אחיה מקבלים אותה והיא מבקרת רבות בבית ההורים. היא מספרת לנו שהיא מקבלת כדורים בתקופה האחרונה והיא מרגישה הרבה יותר טוב איתם, היא רגועה יותר היא משלימה עם העובדה שיש לה בעיה והיא חולה פסיכיאטרית. אינני רואה שינוי קיצוני במראה הפיזי שלה ואיני יודע אם התערבות חיצונית בדיאטה שלה לא תגרום לה להיסגר שוב . לא מזמן היא עזבה את בית דודתה ששיכנה אותה אצלה תקופה ארוכה , היא מעוניינת לשנות את חייה לחזור לבית הוריה לסביבה ממנה היא באה ושהשרתה עליה הכי הרבה ביטחון בחייה . אני מלא תקווה שיחול שינוי בחייה . יחסיה עם הבנות השתפרו מאוד גם רונית בקשר אתה והן מנסות לחמם את היחסים ביניהן. אלה משמשת לרחל אוזן קשבת ומבקרת אותה ומסייעת לה. גם שבירת הקרח עם סבתא עשוי להועיל. אינני משלה את עצמי שרחל תבריא ותשתקם, אך יש נחמה רבה שהיא במקום שמקבל אותה והמתח והעוינות נגד כל העולם ידעכו והיא תמצא את השקט בסביבה הבטוחה לה. הטיפול התרופתי נותן את אותותיו לפחות בהיבט הנפשי. אנחנו יוצאים מעודדים מבית סבתא בדרך לבית אחותי. אלה שמחה שביקרנו בבית סבתא ומביעה תקווה שרחל חזרה הביתה וכמובן שהביתה מבחינתה הוא בית הוריה של רחל.
נישואים עם סיר מרק 