אני מסיים את משמרת הלילה, מוקדם בבוקר מגיעים המובילים וכל היום אנחנו עוסקים בהעברת תכולת הבית לדירה החדשה. בסוף השבוע אנחנו אמורים להחזיר את הדירה הנוכחית מסודרת ונקיה.
הלילה יורד אני מותש ומחוסר שינה, מיד עם סיום הפריקה אנחנו מארגנים את המיטות בחדרים ונופלים לישון כל אחד בחדרו בין הארגזים המפוזרים. זהו הלילה הראשון בדירה החדשה, אני נרדם בן רגע.
באמצע הלילה הטלפון מצלצל ממספר חסוי, אני מנתק מתוך שינה, אך הוא ממשיך לצלצל ללא הפסקה. אני מתעורר אט אט ועונה. בצד השני הודעה מוקלטת, זוהי הודעה לאריק …. מס אישי ……אנא אשר שזהו מספרך האישי בלחיצה על הספרה … .אני מאשר. ההודעה ממשיכה, חייל צו שמונה הופעל ביחידתך, עלייך להתייצב תוך … שעות בנקודת המפגש של יחידתך. אני מאשר את קבלת ההודעה ומתקשר מיד למשרד הקישור. בצד השני עונה לי קצינת הקישור שלי, היא מודיעה לי שעלי להתייצב בדחיפות ביחידה. אני שואל מה עלי לעשות כדי לקבל שחרור?,בדיוק אני עובר דירה. היא אומרת שאני מחויב קודם כל להגיע ליחידה ואין אפשרות לשחרור בצו שמונה ללא התייצבות. היא מוסרת לי את כתובת נקודת האיסוף בעירי בה עלי להתייצב לצורך הסעה ליחידה, רחוק בדרום. הימים הם ימי מבצע עמוד ענן ובדיוק מתחיל גיוס המילואים בצו שמונה. אני קצין בצה"ל בדרגת רס"ן, עם חזרתי מחו״ל גויסתי בחזרה למילואים. בגיל 45 יכולתי להשתחרר, אך העדפתי להמשיך ולהתנדב, אני כבר בן 49. אני מרגיע את הבנות החרדות, אורז תיק ויוצא לנקודת האיסוף ממנה אני מוסע ליחידה. כעבור יומיים אני חוזר הביתה מהצבא לאחר שהסדרתי יום חופש לצורך ארגון הדירה החדשה וניקיון ומסירת הדירה הישנה.
הבנות בבית שמחות לקראתי ומפוחדות מאוד מהמצב, הן כבר החלו לארגן את חפציהן כל אחת בחדרה ועשו ככל יכולתן לארגן את הדירה. אני מרגיע אותן ומבטיח להן שאין לי תפקיד קרבי ואני לא נכנס לאזורי לחימה. ואכן התפקיד שלי הוא בחוליות שליטה בשטחי היציאה ולא באזורי הלחימה. אני מתארגן מהר, לוקח דלי, מטאטא, מגב וחומרי ניקוי וצועד לעבר הדירה הישנה להכין אותה למסירה.
במהלך הניקיון בעוד אני שוטף ומקרצף את הרצפות, נכנסת לדירה בעלת הבית. אישה מבוגרת עם לב ענק שהתעלתה מעל כולם ולמרות שלא שילמתי לה שני תשלומי שכ"ד רצופים, לא פעלה נגדי וקיבלה את המצב בהבנה. עד כה התנהלתי מולה בעיקר בטלפון וזו הפעם הראשונה שפגשתי אותה פנים אל פנים מזה תקופה ארוכה. היא מביטה בי והיא המומה, אני רואה דמעות נקוות בזויות עיניה, היא מסיטה את פניה ומנגבת אותן בהסתר. איני קולט מה בדיוק עובר עליה, לתומי אני מקשר את זה לעובדה שסיפרתי לה שאני במילואים ואולי יש לה בן משפחה בצבא או שכול. היא עושה סיבוב קל בבית וחוזרת אלי ואומרת לי, אל תטרח מידי. עזוב אני ממילא מתכוונת להביא מישהו שינקה, לך תנוח אל תילחץ. אני מתעקש לפחות לשטוף והיא בשלה, עזוב לך תנוח. תסיים פה ותשאיר לי את המפתח בתיבת הדואר. אני מסיים לנקות את החדר משאיר את המפתחות בתיבה ויוצא הביתה לנוח, מודה על כמה שעות שינה שהיא פרגנה לי.
כעבור כמה שעות אני מקבל טלפון מפתיע מרחל, היא מספרת לי שבעלת הבית התקשרה אליה בהפתעה היא כמובן לא ידעה שאנחנו פרודים ושאלה אותה מה עובר עלי ? והאם אני חולה באיזו מחלה ?.. רחל השיבה לה שהכל בסדר איתי ואין לי כל בעיה רפואית והיא בהלם אומרת לרחל שהיא לא מאמינה שזה אני. הוא רזה מאוד היא אומרת לה, נראה עליו שהוא מדוכא הייתי בטוחה שהוא חלה במשהו היא אומרת. זה לא הגבר שחתם איתי על החוזה לפני שנה, משהו רע קורה לו היא אומרת לרחל .
ואכן במהלך התקופה האחרונה השלתי 12 ק"ג ממשקלי, אני נראה ומרגיש עייף, נבול וחסר אנרגיה, הדיכאון השתלט עלי. הייתי צריך את השיחה הזו כדי להבין כמה התדרדרתי. בעלת הבית הציבה מראה בפניי, איך אני נראה בעיני העולם מסביבי. אני כל כך שקוע בבעיות, מחביא את עצמי מהעולם אך מצבי ניכר בעיני כל מי שמכיר אותי. גם החברה במילואים העירו לי שרזיתי מאוד.
אחרי האירוע הזה חזרתי לעוד 18 ימי מילואים במבצע עמוד ענן כשהבנות בבית מתנהלות בין הארגזים . אין לי רכב ואין לי אגורה על הנשמה. אני מתנייד ברכבות ואוטובוסים, למזלי הנסיעה היא בחינם עם הצגת צו שמונה. אני יוצא הביתה בכל הזדמנות שנקרית בידי וביחד עם הבנות אנחנו מארגנים לאט לאט את הדירה.
עם סיום המילואים אני חוזר להתמודד עם הבעיות הכלכליות וממשיך לעבוד בלילות בסיורים ובימים מנסה לשקם את עסקיי. כעבור מספר חודשים אני נוסע פעם נוספת לקוריאה אך עד מהרה מתחוור לי שאין לי כל סיכוי. בכל דיון בבית משפט או הוצל״פ מול הבנק אני מציג את ההסכמים עם הקוריאנים ומבקש הסדר ופריסת חובות והבנק מתנגד בכל תוקף ודורש להכריז עלי כ "חדל פירעון". על פניו זה נראה חסר הגיון שהבנק ״מוכן״ להפסיד את כספו בלי לתת כל סיכוי, אך לא היא, חדלות פירעון שלי תניב לבנק רווח יפה. לקח לי זמן להבין את זה עד שעו״ד זוטר במשרד הבהירה לי, שמכיוון שהלוואה שלי היא בערבות מדינה מהקרן לעסקים קטנים. הרי ברגע שהבנק יוכיח שאני חדל פירעון המדינה תשלם לו את מלוא ההלוואה. אז איזה אינטרס יש לו לבנק ללכת לקראתי ? כל שהוא צריך זה להגביר את הלחץ עלי עד שאשבר, הזמן פועל לטובתו וגם המערכת. נכון לעכשיו אני לקוח מוגבל שכרי מעוקל לטובת חובות בהוראת בית משפט, אני זכאי לסך 3960 ש"ח למחייתי בהוראת בית משפט. גם אם יש יותר כסף בחשבוני הבנק אינו רשאי לתת לי אותו . איני יכול לצאת את הארץ, כל חסכונותיי וחשבון הפנסיה שלי מעוקלים גם הם. כך אנחנו מתקיימים שנתיים שלמות במהלכן אני מנסה לשקם את העסק ומגייס זוג משקיעים במחיר גבוה מאוד, הסכמתי לכל תנאיהם ובתנאי שיאפשרו לי לשלם את חובי ולהאבק בבנק ובשותפי שמזנב בי כל הזמן .אך זהו מאבק בטחנות רוח אני חייב לצאת לחו"ל ואנחנו מארגנים ערבויות, הבנק מגיש התנגדויות ולמרות זאת בית משפט מאשר לי לצאת. אך עם חזרתי אני מבין שכלו כל הקיצין כאשר מגיעים לביתנו מעקלים מטעם הבנק בכוונה לעקל את המטלטלין שברשותנו. כאן כבר לא יכולתי לעמוד בהשפלה שבנותיי יחוו ולא נותר לי אלא לפנות בבקשה לחדלות פרעון עם כל המשתמע מכך . בית המשפט מחיל עלי תנאי חדל פרעון ומכאן הדרך קצרה לכינוס נכסים, כל רכושי,חסכונותי קרנות הפנסיה שלי מעוקלים ונבנית לי תוכנית הסדר תשלומים חודשיים. אני סוגר את החברה וחדל מכל פעילות עצמאית. הבנק כמובן שלא מתנגד וכך גם השותף, הוא השיג את מבוקשו .
נישואים עם סיר מרק 
תגובה אחת על “פרק 29 -יורדים עוד מדרגה”