בשנתיים הבאות החיים נכנסים לשגרה מסוימת, אנחנו עדיין גרים בבית הוריה של רחל. רחל עובדת בעסק עד שעות מאוחרות, גם אני שורץ בעסק שלי עד מאוחר .
רונית גדלה בידיה של סבתה. העומס נותן את אותותיו בכולנו.
רחל מנהלת את העסק ואת משק הבית שלנו ושל הוריה. היא המפרנסת העיקרית והיא מקצה כספים למשק הבית ושולטת ביד רמה בכל.
העסק שלה פורח, ההכנסות גדלות היא מעסיקה עובדים ורוכשת לקוחות רבים. היא מלאת מרץ ונעה כמו תזזית, ידה בכל. למרות הקושי הרב היא מתמסרת להצלחה ונהנית ממנה והסביבה אוהבת ומפרגנת לה, זהו המפלט שלה.
בניגוד אליה, העסק שלי לא מתפתח וגם אני כמו כולם תלוי בה, לא טוב לי.
אין לנו בית משלנו ומלבד חדר השינה הפרטי שלנו אנו חולקים שירותים, סלון, מטבח וכו' עם יתר בני המשפחה. אין לי פינה משלי ואני דוחק ברחל על עזיבה ומעבר לבית משלנו.
רחל בניגוד אלי מרגישה בבית {ברור}. אימה מטפלת ברונית, מכינה את ארוחותינו ,מנקה מסדרת מכבסת. כל חברותיה ומשפחתה הענפה מקיפים אותה, כולם גרים בשכונה .
בסופי שבוע וערבים פנויים היא מתארחת או מארחת, בבית אימה. הבתים פתוחים וכולם מבקרים את כולם. יש להם שפה ונושאים משותפים לשיחה, נוח לה במקום וברור שכאן נטועים שורשיה, למעשה מיום לידתה רחל גרה בבית הזה.
אני אאוטסיידר, לא מתחבר בקלות. את זמני הפנוי אני מבלה מול הטלוויזיה בכורסה הקבועה שלי בסלון. למרות היחס האוהב והדאגה לכל צרכיי, קשה לי , אין לי מקום משלי.
באחד הימים אני נתקל במודעה מטעם הסוכנות היהודית על מספר בתים פנויים באחד מהישובים הקהילתיים בסביבה. אני תופס יוזמה ומתקשר, אחרי מספר ימים אני נוסע לברר אפשרות רכישת בית בישוב . לאחר מעט בירוקרטיה רישום וועדת קבלה אנחנו מתקבלים לישוב. לוקחים משכנתה , רחל {בעלת הכסף }מארגנת את הסכום הנדרש למקדמה. לשמחתי הרבה כעבור כחודשיים אנחנו עוברים לבתינו החדש.
אני מתנפל על הגינה והמרפסת, בונה פרגולה, מנכש, שותל ומפריח. מתחבר לשכנים החדשים ומתערה בחיי הקהילה הקטנה, מנסה לבנות חיי משפחה. לעומת זאת בתחום הכלכלי מצבי בכי רע. בדיוק באותן שנים מגיעה העלייה הגדולה מברית המועצות והרבה מהעולים מקימים עסקים דומים לשלי. המחירים יורדים מאוד והתחרות קשה. בנוסף אני מגויס אחת לכמה חודשים לתקופות מילואים ארוכות, שפוגעות לי בעסק באופן קשה. אייל שותפי נשבר וחוזר לאזור המרכז ואנחנו חולקים בינינו את הציוד שרכשנו במשותף לעסק. אני מתארגן ובסיוע רחל רוכש את המכשירים החסרים, חלק מיד שניה וחלק באשראי וממשיך להפעיל את העסק לבדי. אנחנו רושמים את רונית לגן קרוב ומנסים לנהל את חיינו בבית החדש בישוב.
די מהר רחל נשברת , קשה לה מאוד הניתוק מבית הוריה ומהשכונה. הבדידות בישוב המרוחק והשקט החקלאי לא מיטיבים עמה . אט אט היא מתמרנת את המצב כך שביתנו הופך להיות בית שינה בלבד. היא רושמת את רונית לגן ליד בית אימה בעיר, באמתלה שכך היא קרובה אליה יותר והיא יכולה להיעזר בהוריה לאיסוף רונית מהגן כשהיא עסוקה. מידי ערב לאחר שהיא אוספת אותה היא שוהה בבית הוריה עד מאוחר ובאה הביתה רק לישון .
אני מוציא את נשמתי בעסק , עובד עד מאוחר, מנסה לרכוש לקוחות חדשים ונלחם לשמר כל לקוח קיים .
באחת הפעמים בה אני חוזר ממילואים ארוכים, מתברר לי שהלקוח העיקרי שלי, אחד מקיבוצי הסביבה הגדולים מחליט להחליף אותי בספק אחר.
בהחלטה של רגע אני מחליט שעד כאן! נשבר לי, אני לא ממשיך בצורה הזו .שירות המילואים הורס לי את העסק.
למחרת אני מפרסם את העסק למכירה. במקביל אני מגיש את מועמדותי לתפקיד בשרות המדינה
."If you cant win them join them "
כעבור מספר שבועות אני זוכה לטלפון המזמן אותי לראיון המתחיל תהליך של מבחנים ומבדקים שנמשך כחצי שנה .
אני מוכר את העסק ופונה לקולגה ומעביר אליו את כל לקוחותיי. מוצא עבודה זמנית ומקדיש את זמני להכנה לקורס.
באותה תקופה רחל נכנסת להריון ואנו מצפים לביתינו השנייה .
כעבור כשישה חודשים של מבדקים אני מוזמן להתחיל קורס של שמונה חודשים באזור המרכז. כחודשיים לפני תחילת הקורס נולדת ביתנו השנייה, אלה. היא אמנם נולדת בלידה רגילה עם צוות רפואי מלא, אך גם היא מוגשת לידיי מיד אחרי לידתה ובדיוק כמו אחותה היא בוהה בי בסקרנות שקטה בעיניים שחורות ענקיות, אין מאושר ממני באותו רגע .
כעבור חודשיים אני יוצא לקורס ורחל נשארת לבדה לטפל ברונית ובתינוקת החדשה בישוב המבודד, רוב היום היא לבדה בבית מטפלת בתינוקת .
לימים מתברר שהתקופה הזו הייתה אחת הקשות בחייה והיא אף חווה דיכאון שלאחר לידה.
היא מפתחת שנאה תהומית לבית ולישוב ומידי יום בשיחות הטלפון בינינו היא ממורמרת וכעוסה. היא אינה עובדת בעסק והטיפול בתינוקת כולא אותה בישוב ומטריף את דעתה. כעבור מספר חודשים היא נשברת וחוזרת עם הבנות לבית אימה.
אני מגיע רק בסופי שבוע מותש מעייפות, ישן רוב הזמן וחוזר לקורס במוצאי שבת.
כמעט שאיני זוכה לראות את הבנות. אלה התינוקת אינה קשורה אלי כלל, בעיניה אני כנראה אדם זר המבקר אחת לשבוע מקרקר מברבר לה מול הפרצוף ונעלם.
למזלנו אימה של רחל עוזרת ככל יכולתה בטיפול בבנות ומורידה מרחל את העומס, שמסתבר שהוא קשה מאוד עבורה. היא משתוקקת לחזור לעבודה ולחופש .
התינוקת כולאת אותה, לעיתים נדמה שהיא לא התבגרה דיה להתמודד עם האימהות, והאחריות על חיי בנותיה חונקת אותה.
בתקופה הזו כבר ברור לכל מי שקרוב אליה שהיא עברה שינוי, גופני ונפשי.
בהריון השני כלל לא היה נראה שהיא בהריון. ואני שהייתי עסוק מעל הראש להצליח בקורס הקשה, לא שמתי לב כלל לכל השינויים הפיזיים והנפשיים שעוברים עליה .
המטרה לעבור את הקורס בכל מחיר הסיטה כל הפרעה מעיניי. קיוויתי שלאחר סיום הקורס נתחיל בחיים חדשים וטובים שיהיו שווים את התקופה הקשה שאנחנו חווים עתה והשקעתי את כולי במטרה, הייתי עיוור לשאר.
לרוע מזלנו, כחודשיים לפני סיום הקורס חטפתי דלקת ריאות קשה ונאלצתי לעזוב את הקורס, לא הודחתי, נשלחתי להבריא ולחזור לקורס הבא.
הבעיה הגדולה הייתה הפגיעה הקשה בכושרי הפיזי והסכנה שלא אוכל לעמוד בדרישות הפיזיות גם בקורס הבא, דבר שעשוי היה להביא להדחתי.
עזיבתי את הקורס השפיעה באופן קשה מאוד על רחל, היא נכנסה למרה שחורה וממש התפרקה מול עיני. היה נדמה שהיא איבדה תקווה והתסכול והמרירות השתלטו עליה כליל .
המתח והחרדה מהעתיד הציפו התנהגות נרגנת ועצבנית ומתח קבוע ובעיקר חוסר ביטחון ופסימיות שחיינו הולכים לכיוון של אומללות .
הנחמה היחידה מבחינתה היה בית אימה והסביבה הבטוחה והמוכרת. בכל הזדמנות היא ברחה לשם .
תופעת החרדה הקיצונית והמתח מהלא ידוע ישובו ויחזרו גם בעתיד וישפיעו על חייה ומחלתה של רחל, באותם ימים לא ידעתי איך לאכול את השינויים הקיצוניים האלה במצבי הרוח, והגבתי פעמים רבות בכעס ובמריבות .
היום בחוכמת הבדיעבד אני מבין שעבור רחל, כל איום על הביטחון הקיומי וכל זעזוע במסגרת החיים הבטוחה , נותן את אותותיו בעוצמה רבה ומעורר התנהגות חרדתית, מצב רוח ירוד ומרה שחורה. באותם ימים לא העליתי על דעתי, שבדרך החיים שחדשה שאני מתווה לנו, אני מוביל את רחל לעבר מצב קבוע של מתח וחוסר ביטחון, שיבואו לידי ביטוי במחלה נפשית קשה ואיומה .
באותה תקופה בנוסף לדיאטת המרקים שהיא כפתה על עצמה, צצה לה פתאום תופעה חדשה של בלסנות שלא הכרתי קודם. כשאנחנו מגיעים לאירוע או לארוחה גם במסגרת עבודתה בכל מקום שמוגש בו אוכל, היא ניגשת לשולחן הסלטים לוקחת לידיה את צלחת הירקות החתוכים ופשוט בולעת אותם כמעט ללא לעיסה, כך גם עם מלפפונים חמוצים, חצילים קלויים ושאר ירקות בתנאי שהם אינם מטובלים ברוטב, שמן או כל תוספת וכמובן רק ירקות נטולי קלוריות כמעט . היא עושה זאת בבליסה של אדם מורעב, כאילו לא אכלה ימים רבים. אני נבוך מהתנהגותה החדשה ומעיר לה, והיא פותרת אותי במה אתה רוצה? אני רעבה. לעומת זאת כאשר כולם יושבים לאכול היא אינה נוגעת בדבר, מלבד אותם מאכלים חסרי כל ערך קלורי .
במקביל היא מלעיטה אותי במאכלים ודוחפת אותי לנסות את זה ואת זה. ואת המנה העיקרית שלה היא דואגת להאכיל אותי .
אני מקבל זאת כשיגעון הדיאטה שנפל עליה ולא מתערב יתר על המידה. בכלל מערכת היחסים בינינו היא כזו שעיקרה חיה ותן לחיות, היא אינה מתערבת בענייני יתר על המידה ואני לא מתערב בענייניה ולא בצלחתה.
באותם ימים הייתי ממוקד מטרה, להבריא ולהצליח בקורס. הייתי בטוח שאם אצליח להעניק לנו ביטחון כלכלי, נתגבר על הקשיים ונוכל להיות מאושרים.
מיד עם הבראתי נכנסתי למשטר אימונים קשה וכעבור חודשיים חזרתי לקורס .
בעניין הכושר הפיזי, למזלי הרב זכיתי לתגבור סיוע וליווי מקצועי צמוד עד שחזרתי לרמה הרצויה וסיימתי את הקורס בהצלחה רבה.
בשמחתי במזלי הטוב ובהצלחה , לא השכלתי לראות את סימני החרדה שניכרו ברחל ולא הבנתי שהלא נודע אליו אנחנו צועדים מעורר בקרבה שדים רדומים ומפחידים
נישואים עם סיר מרק 
תגובה אחת על “פרק 11 שדים מתעוררים”