אני מתחיל את חיי הסטודנטיאליים בירושלים, מצאתי עבודה באבטחה וימיי עמוסים .די מהר אני מתחבר למספר סטודנטים וסטודנטיות ואנו הופכים לחבורה שחיה לומדת ומבלה ביחד. מטבע הדברים גם מערכות יחסים הולכות ונרקמות ומהר מאוד החבורה הופכת לחבורה של זוגות .
אני לא מתחבר עדיין לבת זוג מסוימת, יוצאים מבלים נהנים ואפילו ישנן אחת או שתיים שמגלות בי עניין, אני אטום. רחל עדיין בראשי. אנחנו מדברים בטלפון אחת למס' שבועות, היא מגלה עניין בלימודיי ובחברה שמסביבי אך שומרת על מרחק .
כעבור מס חודשים היא מחליטה לצאת לטיול באמריקה הדרומית לנקות את הראש. היא מארגנת את בן דודה שיחליף אותה בעסק ונוסעת עם בן דוד אחר לארה"ב, מקסיקו וברזיל .מבחינתי זהו אות הסיום לקשר בינינו והזמן והחיים מרחיקים אותה ממחשבותיי .
כעבור כחודש וחצי היא מתקשרת אלי בהפתעה ומבקשת להיפגש ומגיעה לבקר אותי .
כשהיא מגיעה אני פוגש אדם אחר לחלוטין כל המראה החיצוני שלה עבר שינוי קיצוני היא גזרה את שערה וצבעה אותו לכתום בלונד מוזר , היא לבושה בחצאית מיני וגופיה כל הסגנון שלה התהפך, אני המום , זו לא רחל שהכרתי. היא חוזרת מהטיול מתוסכלת, נראה שגופה אמנם היה שם אך ראשה נשאר בארץ. הדאגות לבני המשפחה והגעגועים לא אפשרו לה ליהנות מהטיול, ההיפך הוא הנכון .המרחק הרב מהמשפחה ומהסביבה הטבעית ערער אותה לחלוטין. מי שסבל מכך בעיקר היה השותף שלה לטיול, בן דודה שנפשה קצה בו במהרה והיא מיררה את חייו שם {כפי שהסתבר לי בדיעבד}.
אני, שהייתי בטוח שאיבדתי אותה כבר, גיליתי שהיא עדיין אוהבת אותי אלא שכבר לא הייתי שם וגם היא הייתה מבולבלת ולא בטוחה , בילינו לילה ביחד אך לא חזרנו זה כבר לא מעשי
אני ניסיתי לבנות חיים חדשים והיא לא רצתה לכפות את עצמה עליי . אותו לילה משותף יותר משחיבר בינינו שימש לסגירת מעגל ואיפשר לנו [לי בעיקר} להשתחרר ולהתחיל קשרים חדשים .
במשך שלוש השנים הבאות של לימודיי שמרנו על קשר טלפוני קבוע ואף ביקרתי בבית הוריה מספר פעמים בנסיעותיי חזרה לירושליים .בכל אחת מהפגישות לא יכולנו לשלוט בעצמינו והמשיכה הפיזית תמיד ניצחה.
בכל אותה תקופה היא מעולם לא התחברה לגבר אחר, היו לה מספר מחזרים והיא יצאה פעם או פעמיים, אך אף אחד לא תפס את מקומי בליבה .
היה קרוב משפחה אחד שהגדיל לעשות ופנה אלי ישירות, באחת הפעמים כשביקרתי בבית הוריה, במעין שיחת נפש בין גברים שנועדה להסיר את הסיכוי שאחזור אליה ואאפשר לו להתחבר אליה ,ללא הצלחה מבחינתו..
היא לא שעתה לאף אחד ממחזריה. ענינה היה בעבודה וטיפול במשפחתה .
גם אני באותה תקופה לא נכנסתי לזוגיות משמעותית, לזכותה של רחל אומר שהיה לה חוש שישי, גם אם לא היינו מדברים חודשים שלמים, היא תמיד ידעה להתקשר אלי ואף להגיע אל ביתי בהפתעה, בדיוק כשהתחלתי איזשהו קשר או רומן קצר.
היה לי ברור שהיא לא ויתרה עלי לגמרי .
בדיוק באותה תקופה החלה צרה חדשה להתפתח לפתחה של משפחתה של רחל.
לאחותה הצעירה רונית שהתגייסה לצה"ל, אובחן גידול נדיר ברחמה.
הצבא שעלה על העניין באיחור רב, החליט לשחרר אותה משורותיו עם תחילת הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות.
רונית הייתה מיודדת איתי מאוד ושימשתי לה כיועץ ובן שיח. היו לנו תחומי עניין משותפים והערכה רבה האחד לשני .
בכל פעם שהיא ורחל הגיעו לאזור המרכז לצורך קבלת טיפולים, הייתי מתארגן כך, שאוכל לפגוש אותן .
באחת הפעמים הן הגיעו לתל אביב לצורך רכישת פאה לקראת סבב הטיפולים הכימותרפיים. ואני הצטרפתי אליהן. הסתובבנו ביחד כל אותו היום ובילינו בילוי ציני ומבודח שבסופו הייתה אמורה רונית להיכנס לאשפוז .
אני זוכר את אותם ימים בבתי החולים ובהוסטלים אליהם היא נשלחה לנוח לאחר הטיפול הכימותרפי. את הכאבים האיומים , ההקאות , אובדן השיער ומצב הרוח הירוד .
ואת רחל סועדת אותה באהבה רבה ומנסה בכל מאודה להקל על סיבלה עם הרבה מסירות והומור שהיה ייחודי רק להן. אני זוכר את רונית נאנקת מכאבים וצוחקת לעוד גיג שרחל פלטה וצועקת עליה שתחדל להצחיק אותה כי זה כואב לה.
אח"כ, כשרונית הייתה נרדמת הייתי רואה את הסבל וכובד המעמסה על פניה של רחל, החיים לא הקלו אתה והיא נעמדה מולם בכל עוזה והתמודדה בגאון.
אחרי מות האחות הקטנה הפכו רחל ורונית לחברות נפש. שתיהן היו צריכות להתמודד עם הוריהן השבורים, אחיהן הצעירים והעסק התובעני .
הייתה להן שפה משלהן ומבט ציני שאפשר להן להתבדח כמעט על הכל ולמרות השוני הרב באופיין, הן השלימו האחת את השנייה. רחל הייתה אגרסיבית, ישירה, חסרת בושה עד כדי בוטות לפעמים. רונית לעומתה הייתה שקולה יותר, ביישנית, מנומסת ובמובן מסוים דומה מאוד לי.
רונית ואני תמיד מצאנו את עצמינו מתלוצצים על התנהגותה ה"חצופה של רחל" והדרך שלה להתמודד עם דברים בצורה כה שונה מאתנו .
שנינו אהבנו את התכונות האלה ,הייתה בהן מנהיגות ,החלטיות והעזה. לא בכדי היא הפכה להיות מנכ"לית הבית, כל החלטה עסקית או משפחתית הייתה חייבת להיות מאושרת על ידה. גם אביה וגם אימה העבירו ברצון רב את המושכות לידיה והיא בעוצמה רבה הובילה את המשפחה לשיקום מהאסון ואת העסק הפכה למכרה זהב שאפשר להוריה לבנות את ביתם מחדש, תרתי משמע .
בזכות הכסף שהעסק הרוויח הם החליטו להגדיל את הבית הקטן שלהם לווילה רבת מפלסים עם מרתף וגינה ויחידת דיור נוספת .
תקופת ההחלמה של רונית לאחר הטיפולים הממושכים הגיעה והתבשרנו שהגידול נסוג .רונית החלה ללמוד באוניברסיטה ורחל חזרה לעסק .
אני התחלתי את השנה השלישית של לימודיי. באותה שנה עברתי לגור בשותפות עם אחת מתלמידות השנה שמעליי קשר שהחל כרומן קצר והפך לחברות . בתום שנת הלימודים השותף שלי עזב וגם השותף שלה והיא הציעה לי להצטרף לגור איתה , עובדה שהרחיקה את רחל ,שלא האמינה שמדובר בחברות גרידא .
באותה שנה הקשר בינינו נותק כמעט לחלוטין ומלבד שיחות טלפון תקופתיות כל אחד חי את חייו בנפרד.
.בסוף שנת הלימודים השלישית הייתי צריך להתחיל סטאז' של שנה בירושלים .השנה שנת 1991 ,מלחמת עיראק ברקע ,בסוף אותה שנה הכרתי בחורה יפיפייה שעד מהרה הפכה להיות בת זוגי. עם עזיבתה של שותפתי לדירה החלטנו אני ובת זוגי החדשה לעבור להתגורר ביחד, המזל האיר לנו פנים והצלחנו לשכור דירת סטודיו הבנויה כולה מעץ בחצר ביתה של אמנית מקומית בשכונת עין כרם בירושליים. בין הכנסיות, עם גינה ענקית ונוף פסטורלי של גבעות הטרסות המוריקות של עין כרם .אני זוכר את החורף של אותה שנה שהיה קר במיוחד והשלג שירד כלא אותנו למספר ימים בדירה הקטנה על גב ההר מנותקים ללא חשמל וללא אמצעים לחימום כשבעלת הבית חורפת לה בשוויץ ואנחנו מכורבלים לנו בין ערימות שמיכות ותנור גז קטן ששימש לכל צרכינו. למרות האהבה הגדולה שהתפתחה ,לא הייתי שלם עם עצמי. נהניתי מהזוגיות ומבת זוגי אך לא ראיתי בה את אשת חיקי הנצחית. היא בניגוד אלי ראתה בזוגיות שלנו את הגשמת מאוויה ועד מהרה מצאתי את עצמי מבקר בבית הוריה, שהיו דתיים מאוד ואט אט הופך בעיניהם להיות החתן המיועד
משום מה הזוגיות הזו העירה ברחל את כל השדים החבויים והיא החלה ממש להילחם בה .
היא ניסתה בכל מאודה לחדש את הקשר בינינו, חידשה את הקשר עם בני משפחתי ואף נסעה לבקרם . היא לא נמנעה אפילו מלדבר עם אחיי שידברו על ליבי. שני אחיי שאהבו אותה מאוד, החלו פתאום להתערב בענייני האישיים ואף שידרו את סלידתם מהקשר החדש שלי, למורת רוחי הרבה. היא כמובן שלא העזה להתקשר לדירה בה התגוררנו אך מצאה דרכים להתקשר אליי כשהייתי בבית הוריי או דרך אחיותיי איתן דיברתי או ביקרתי אחת לזמן
רחל כהרגלה נלחמה עלי, למרות זאת כבר הייתי במקום אחר ולא ראיתי סיכוי לקשר בינינו .
ואז כשאני עמוק בענייני וחיי החדשים, בביתה של רחל קרה הגרוע מכל. המחלה של רונית אחותה חזרה ובאחת משיחות הטלפון שלנו סיפרה לי רחל על כך ועל סידרת טיפולים כימותרפיים שרונית אמורה להתחיל בשבועות הקרובים .
באחת ממוצאי השבת בדרכי חזרה לירושלים, החלטתי לנסוע לבקר בביתה של רחל. הוריה ואחותה כהרגלם קיבלו אותי באהבה רבה. רונית שמחה מאוד לביקורי , היא סיפרה לי על הגידול שחזר ומשפיע על עמוד השדרה שלה וסידרת הטיפולים שהיא צריכה לעבור. ניכר היה בה שהיא סובלת מאוד ובאחד הרגעים היא פשוט לא יכלה לשלוט בכאביה ויבבותיה החנוקות הפכו לזעקה קורעת לב . הבטתי בה, צעירה ויפה בת 24 מתמודדת במחלה איומה .בלי כל יכולת לנחם או לסייע .השעה הגיעה
ויצאתי לדרכי בחזרה לירושליים לחיי .
נישואים עם סיר מרק 
תגובה אחת על “פרק 6 רחוקים אך קשורים”