הייתה לי שנה פנויה עד לתחילת הלימודים ובאופן טבעי עברתי לגור ליד ביתה של רחל.
שכרתי דירת גן בת חדר וחצי במרחק של כ 500 מטר מבית הוריה ומצאתי עבודה בחברת תיירות מקומית . רחל עברה לניהול מלא של העסק של אביה ומהר מאוד הגדילה אותו ושיפרה מאוד. אופיו של העסק חייב אותה לעבוד גם בערבים ובלילות באירועים , לאחר שעות העבודה של החנות ואני השתלבתי בסיוע ונשיאת כלים .
בעבודתה היא הפכה להיות שם דבר, דומיננטית, מקצועית, אמינה ללא כל עיגול פינות. כל לקוח זכה למירב תשומת הלב ולתוצאות יוצאות מן הכלל. היא הצליחה בעבודה קשה ומסירות לצרף ללקוחותיה את קיבוצי הסביבה והיינו נוסעים מידי פעם בערבים להביא להם עבודות או לעבוד אצלם .
בצהרי היום הייתה לרחל ואביה שיגרה קבועה, עולים לאכול צהריים בבית וישנים שנת צהריים .אימה של רחל הייתה מכינה סירי תבשילים ולפחות פעמיים בשבוע היו מוקדשים ל "על האש " בשרים מסוגים שונים והקבב הכי טעים בעולם.
רחל שלא ידעה לטגן אפילו ביצה התרחקה מהמטבח ולא היה לה כל עניין בבישול ואירוח , היא הייתה אשת עסקים שכל מרצה היה לעבודה ולקריירה .
אימה הייתה מכינה ומגישה לה את ארוחותיה ומקפידה בטעמה כמו לכל אחד מבני הבית וכמו בכל משפחה מזרחית לאוכל האיכותי הטרי והמוקפד הייתה חשיבות רבה. ואימה טרחה עליו ביראת כבוד. בנוסף לבני המשפחה, הבית היה תמיד מלא באנשים . בין אם בקרובי המשפחה המורחבת של אביה שהתגוררו כולם בצמידות בשכונה. או אורחים מהעבודה או מהקיבוצים חברים של הילדים ועוד. רחל הייתה מסוגלת ללא כל הודעה מראש להזמין הביתה לאכול צהרים סוכנים מהמרכז שנתקעו באזור, מנהלים שעימם עבדה או אפילו לקוחות שנקשרו אליה בקשרי חברות . ואמה תמיד קיבלה אותם בשמחה ומלאה את צלחתם עד להתפקע. תופעה נוספת שאפיינה אותה הייתה הדאגה לנזקקים. מנקי הזבל, ויתר אנשי השירותים שהסתובבו בסביבה היו זוכים ממנה לחבילות בגדים ואוכל .באותם ימים הגיעה העלייה הגדולה מאתיופיה ומרכז הקליטה שלהם היה לא רחוק מהחנות שלה. רחל הייתה אוספת מכל השכונה בגדים, מכשירי חשמל ויתר "אלטע זאכן " ומביאה להם מידי יום . גם מהם היא זכתה לאהבה רבה. בכלל היא ומשפחתה היו מוכרים מאוד בעיר הקטנה. עד כדי כך שבאחד הערבים בהם יצאנו לקולנוע, חזרנו לרכב וגילינו אותו עומד על בלוקים לבניה כששני הגלגלים הקדמיים שלו חסרים -נגנבו. חזרנו הביתה באוטובוס . למחרת היום אביה שעשה מספר בירורים גילה מי הגנבים ופנה לאביהם שהביא אותם לביתה של רחל עם הגלגלים הגנובים להתנצל . לדבריהם היה חשוך והם לא זיהו שמדובר ברכב שלה . זו העיר שגרנו בה .
כך העברנו את הזמן בנעימים עד ליציאה ללימודים המתוכננים בסוף השנה, אני הייתי עובד משמרות וזמני היה בידי לטיפוח גינה, קריאה,חברים ,ים, דיג ועוד
באחד מערבי השגרה הקיציים חזרנו הביתה מסרט שראינו , הבית היה ריק . אימה ואביה של רחל ואחותה הקטנה נסעו לחתונה במרכז ואנחנו ישבנו בחדרה וראינו טלוויזיה. פתאום נכנס בן דודה של רחל הביתה וקרא לה בבהילות מהמטבח. היא יצאה אליו , אני בחדר שמעתי את נימת קולו המגומגמת שמנסה להרגיע ומיד אחריו את רחל פורצת בזעקות . יצאתי מיד לסלון רחל הייתה ישובה בוכייה ובן דודה הנבוך ניגש אלי , הייתה תאונת דרכים קשה עם שלושה הרוגים , אביה של רחל שנהג ברכב נפצע קשה ואימה גם היא פצועה , מי הרוג?? אני שואל בחרדה, נהרגו אחותה הקטנה בת השש ושתי דודותיה שישבו ברכב מאחור .
הבשורה הרעה נפלה עלינו באחת. רווית הקטנה נהרגה, ואביה ואמה של רחל מאושפזים במצב לא ברור .מעבר חד כל כך משלוות קיץ מאושרת לאסון בלתי נתפס .
רק היום אחה"צ הייתה רווית הקטנה ,שאהבה אותי מאוד, אצלי בדירה וביחד שתלנו פרחים חדשים. הזיכרון האחרון שלה טבוע בראשי מאותו יום. אני יושב על מדרגות הכניסה לבית והיא מטפסת על גבי מאחור ומתלוצצת כהרגלה ואז היא נזכרת שהיא צריכה ללכת הביתה כי הם הולכים לחתונה. אנחנו שוטפים ידיים, אני מלווה אותה ומקפיד שתחצה את הכביש בזהירות ,היא מנופפת לי לשלום …. מי יכול היה להאמין שזו הפעם האחרונה שאראה את הילדה היפיפייה הזו .
דיי מהר הבית מתמלא באנשים ובטלפונים ,מצבם של הוריה לא ברור לנו דיו, עד כמה חמורה הפציעה ?
רחל הבכורה נאלצת לקחת על עצמה את האחריות על אחיה ואחיותיה לבית ולעסק . די מהר היא מתעשתת ומתחילה לתפקד ולהשתלט על העניינים . אני המום, מנסה לסייע בידה ולנחם אותה, היא מתעלה על עצמה. מתקשרת לבית חולים לדודים ולדודות מיידעת מעדכנת ומחלקת תפקידים כהרגלה. מסתייעת בבני המשפחה לטפל באחיה הקטנים ולדווח לאחותה השנייה שנמצאת בחו"ל ולאחותה השלישית תלמידת התיכון. תחושת השבר קשה מאוד ,שלוש הרוגות , ביניהן אשת דוד ובת של דוד אחר .
למחרת היום מגיעים האמבולנסים עם הוריה וגופתה של אחותה הקטנה מבית החולים, לטקס ההלוויה. זעקות השבר של אימה נשמעות בכל הרחוב ,היא יושבת על הארץ בביתה לפני טקס ההלוויה חבושה כולה, פניה נפוחים וכחולים וזעקות שבר מפיה מבכה את ביתה הקטנה והאהובה. אביה יושב בפינה המום, לא מוציא הגה מפיו גם הוא כולו כרוך בתחבושות ,
פציעתם הפיזית מסתבר אינה קשה מאוד כיוון שהם ישבו קדימה חגורים .שלושת יושבי הרכב שישבו מאחור ספגו את הפגיעה הקשה של רכב שהתנגש בהם בעוצמה רבה מאחור ,שלושתן מתו במקום.
מסע ההלוויה יוצא לדרך, רחל כרוכה על זרועי סוף סוף מרשה לעצמה להתפרק .
החיים מכאן ואילך לא יהיו כתמול שלשום, כאן כנראה נזרעו זרעי המחלה האיומה שממנה לא נצא יותר לעולם.
נישואים עם סיר מרק 
תגובה אחת על “פרק 4 -אסון נופל על ראשינו”