בתחילת השבוע שאחרי השיחה הקשה עם אלה אני טס ללאס וגאס לתערוכת CES, תערוכת הטכנולוגיה הגדולה בעולם, בה מוצגים כל החידושים הטכנולוגיים לעתיד הקרוב.
אנחנו מציגים את המוצר שלנו יחד עם חברת מחשוב ענקית שעושה בו שימוש ואנחנו זוכים לחשיפה בקנה מידה עולמי .
כבר עברו שש שנים מאז שהקמתי את החברה שלי, החברה היא מרכז חיי, השקעתי בה את כל זמני מרצי והוני. אנחנו עוסקים בפיתוח מוצר מדיה מהפכני ויש בנו התענינות בין לאומית .
שש שנים של עבודה קשה עליות ומורדות, אהבתי את העבודה והשכלתי לגייס אנשים נהדרים להגשים את החלום איתי. היצירתיות הישראלית החוצפה והביטחון ביכולות שלנו הביאו אותנו להרים סטארט אפ מבטיח וחדשני. גם המזל האיר לנו פנים והצלחנו למכור מספר פרויקטים ברחבי העולם וזכינו לחשיפה תקשורתית רבה, שהביאה לקוחות ומשקיעים רבים אל פיתחנו. {כן קצת עפתי על עצמי עכשיו }
נכון לרגע זה -ינואר 2012- יש לי עשרה עובדים, משרד מרווח בשרון ומספר מפיצים ברחבי העולם והסכם פיתוח עם חברה קוריאנית ענקית שאם יצא אל הפועל יזניק את החברה קדימה אולי גם לאקזיט הנכסף .
אלא שיש לי גם שותף. לפני כשנה וחצי פנה אלי איש עסקים ישראלי בעל הון והציע לי הצעה מפתה מאוד להשקעה ושותפות. אני שנזקקתי להשקעה בפרויקט הקוריאני הסכמתי להכניסו כמשקיע שותף ומפאת קוצר הזמן והלחץ לא בדקתי בציציותיו בדקדקנות רבה. השותף שלי היה בנו של איל נדל"ן מצליח מאוד. את הונו הרב הוא לא עשה בכוחות עצמו, אלא ירש מאביו. לרוע מזלי הנסיון והתבונה העסקית לא באו ביחד עם הירושה, וקיבלתי ילד מתוסכל שכל מעיינו היה להוכיח את עצמו. היי-טק קסם לו , אך הוא היה חסר הבנה לחלוטין בתחום. דבר שלא מנע ממנו להתערב בכל נושא ולנסות להוכיח את הבנתו וידיעותיו. המניעים שלנו היו שונים לחלוטין ועד מהרה החלו להתגלע סכסוכים וההתנגשויות הפכו לעניין שבשגרה.
הקושי הגדול שלי איתו היה, שהוא חש כל הזמן שכולם מנצלים אותו. היה נדמה לו שכולם רואים בו ארנק מהלך ותו לא. והוא נלחם בדימוי הזה שנוצר בראשו. הדבר התבטא ביכולת שלו להוציא אלפי שקלים על ריהוט למשרד או כל הוצאה שעולה על דעתו בלי להתייעץ ובבזבזנות יתרה מחד. ומאידך היה נכנס למלחמה עיקשת מול כל עובד או ספק על מאה שקלים שנדרש לשלם לו . הוא פשוט לא היה מסוגל לשלם לאדם ללא מיקוח או עיכוב מעצבן . הצורך שלו להוכיח שליטה ויכולת ניהול גם מולי, חרג מכל פרופורציה.
הוא היה מלווה תמיד בעוזר סגן צמוד שהלך איתו לכל מקום ושירת אותו, ממש שירת אותו. כל מעייניו של העוזר הזה, היו "בלהגן על האדון שלו מפנינו" הסגן הזה היה ממונה מטעמו על השכר של העובדים והוצאות הקטנות בעסק ועד מהרה הוא הפך לשנוא נפשי. מידי יום הייתי מוצא את עצמי, בגללו, מתמודד מול עובדים מסורים שעבדו איתי שנים, שמתלוננים על הפחתות לא צודקות בשכרם או אי עמידה בתנאי הסכמים שנחתמו עימם. שניים ממנהלי הפיתוח שהיו אנשי אמון שלי מימי תחילת העסק עזבו בכעס לאחר שהוא התיש אותם.
לי הוא עשה אותו דבר, דחה את תשלום הכספים, היה מתעלם מהחזר כספים שהיה מגיע לי מהוצאות על העסק .
ואני שקידום החברה היה בראש מעייני מצאתי את עצמי מממן יותר ויותר מצורכי העסק בכספי הפרטי . בתמימותי האמנתי שכשתבוא ההצלחה אזכה להחזר הכספים .
באותם ימים עמד ביני לבין השותף ויכוח עקרוני בנושא שעל דעתי, עליו תקום או תיפול החברה. כאמור הייתי על סיפו של הסכם פיתוח ויצור משותף עם החברה הקוריאנית שעליו עמלתי תקופה ארוכה. מימון הפרויקט הצריך גיוס רבע מההון הנדרש על ידינו ויתרת המימון הייתה אמורה לבוא מהחברה הקוריאנית והמדען הראשי של שתי המדינות . השותף שלי שעיקר כניסתו לשותפות הייתה לצורך מימון חלקנו בפרויקט. סרב בטענות שונות ומשונות להשקיע את ההון הנדרש כפי שהתחייב. אחת מהן הייתה שהוא מעדיף חברה סינית שהוא עבד מולה בעסקים האחרים שלו, על פני החברה הקוריאנית. אותה חברה סינית עסקה במוצר דומה לשלנו חיקוי באיכות פחותה בהרבה מהמוצר שלנו. לפעמים היה נדמה לי שפשוט חורה לו ,לשותף שלי , שזהו פרויקט שלי, שלא היה לו חלק ביצירתו והוא פשוט רוצה להוכיח שגם הוא יכול .
הוויכוחים בינינו בנושא הביאו אותנו פעמיים בשנה האחרונה למשרדי עורכי הדין במצב דד-לוק , שכל אחד מאתנו ננעל בעמדתו ואי אפשר להתקדם . הדיונים הארוכים, הוויכוחים החוזרים והניסיון שלי לשכנע ולהסביר כל הזמן לאדם חסר הבנה וידע בתחום הביאו אותי לקצות העצבים.
וכך אני מוצא את עצמי בלאס-וגאס, בירת החלומות והבילויים, מציג בתערוכה מהחשובות בעולם. תוסס, עצבני מתוסכל מהעסק שלי שמתנדנד והמשפחה שלי שמתפרקת .
מידי יום עם סיום התערוכה אני חוזר למלון ומסתגר בחדר. למרות הפצרותיו של מנהל המחשוב ,שנמצא איתי. להצטרף אליו למסעדה או מועדון או לאחת החוויות שמציעה העיר המטורפת הזו. אני מסרב בעקשנות, מתעסק באימיילים עצבניים והרגעת העובדים שלי שבארץ ששותפי והבולדוג שלו החליטו להיטפל אליהם בהעדרי.
שם בלאס וגאס במקום, שעל פניו אמור היה להיות עבורי נקודת ציון להישג מקצועי, המקום לחגוג בו את הצלחתי העסקית אני מסתגר מדוכא ומתוסכל ממצבי . מביט קדימה ורואה מלחמה קבועה עם שותף עקשן, עתיד בלי חופש יצירה ואנשים שתלויים על צווארי. נישואין הרוסים ומשפחה מתפרקת .שם בלאס וגאס הולכת ומחזקת בי ההכרה שכך אני לא יכול להמשיך.
אני הולך לשנות את חיי, יהי מה .
איך ? אינני יודע ? אבל להמשיך כך אני לא מסוגל .
שבוע אחר כך אני חוזר ארצה . מיד עם הגעתי פונים אלי קבלן משנה זועם שהוא גם חבר אישי , ששותפי מסרב לשלם לו. ומנהלת השיווק שעובדת איתי מיום קום החברה שקיבלה הזמנה לשימוע בטרם פיטורין. באותו יום אני והשותף אמורים לחתום על חוזה השכירות החדש למשרדים חדשים לעוד 3 שנים. בזמן שאני מתארגן במשרדי החדש והם שופכים את טענותיהם בפניי . הוא עסוק בדיוק בהבאת ריהוט חדש ושיפוצים לאזור חדש במשרדים שהוא מייעד לעוזרו שנוא נפשי. הוצאה כספית של כחמישים אלף ש"ח. אני עוצר אותו רגע ומדבר על ליבו בעניין התשלום לקבלן המשנה. מדובר בכמה מאות שקלים בודדים שמגיעים לו על עבודה מסורה שהוא ביצע, אני מדבר על ליבו אך הוא עומד על שלו ומסרב לשלם לו.
כך גם בעניין מנהלת השיווק שלדבריו הוא מתעקש לפטר מכיוון שהיא סירבה לבצע משהו שהוא דרש ממנה, והיא הבהירה לו שהיא אינה יכולה לבצע ללא קבלת אישור ממני. והרי גם הוא מנהל בעסק הזה והיא עובדת שלו באותה מידה הוא טוען בפניי. אני חש שהוא עושה את זה כדי לפגוע בי ולהוכיח לי שוב מי בעל המאה ובעל הדעה. הכעס שבי עולה על גדותיו ואיני יכול יותר. אני מאבד את עשתונותיי ומתפרץ עליו בקולי קולות. אני מודיע לו שאני מפסיק ברגע זה את כל הפעילות בחברה ושיפגוש אותי מחר במשרד עורכי הדין. אני מסרב לחתום על החוזה ועוזב את המשרד בחמת זעם, ומותיר אותו המום וחסר אונים. כעבור כשעתיים מתקשרת אלי עורכת הדין שהוא פנה אליה בבקשה לדבר על ליבי ולהרגיע אותי. אני עומד בסירובי ודורש פגישה דחופה, מאסתי אני לא ממשיך כך יותר !
.למחרת בפגישה אני דורש שנחתום בהסכם על חלוקת תפקידים מדויקת בינינו שעיקרה, הוא אינו מתערב לי בניהול המקצועי והבולדוג שלו עף מהחברה. העובדת שלי כמובן נשארת… וכן אני מודיע לו באופן החלטי שבכוונתי ליישם את הסעיף בהסכם בינינו שמתיר לי להכניס שותפים לפרויקטים שהוא אינו מעוניין לקחת חלק בהם בחברה הפרטית שלי. וכן אני ממשיך את הפרויקט עם החברה הקוריאנית באופן עצמאי . הוא כמובן מתנגד ואנחנו נכנסים שוב לוויכוחים. אלא שהפעם אני הולך לחיים או למוות אין לי כוונה להמשיך בצורה הזו. מכאן ואילך במשך החודש הקרוב אנחנו הופכים ממש לאויבים והמאבק בינינו הולך ונעשה אישי ומלוכלך. ובינתיים כל הפעילות בחברה מוקפאת. מידי יום אנחנו נפגשים במשרדי עורכי הדין ולא מצליחים להגיע לפשרה. עורכי הדין שלי ושלו מתווכחים על ניסוחים ומתפלפלים באותיות אך ללא הסכמה . מנקודה זו העניינים מתגלגלים דיי מהר לפירוקה של השותפות. הוא מנסה להלחיץ אותי, המשכורת החודשית שלי נעצרת ואפילו רכב החברה שבבעלותי נלקח מתחת לביתי . ואני בשלי .איני רואה כל עתיד בזוגיות העסקית הזו, מאסתי בהכל .אני לא נשאר איתו במתכונת הזו ויהיו ההשלכות אשר יהיו. ככל שעובר הזמן אני שלם עם ההחלטה שאני מעדיף להישאר לבד ויהיה המחיר אשר יהיה .
בסופו של תהליך ארוך ומתיש אנחנו מגיעים להסכמה שהחברה המשותפת, העובדים והפרויקטים הקיימים וההכנסות העתידיות מהם יועברו לבעלותו המלאה. אני חוזר לחברה הפרטית שלי עם צוות הפיתוח שלי ורשאי להמשיך בפיתוח הפרויקט הקוריאני עם אחוזים מסוימים עבורו, והוא ימשיך בפרויקט הסיני שלו. כל חובות החברה המשותפת ובעיקר זכויות העובדים יחולו עליו.-חובות החברה שלי יחולו עלי. בפועל יוצא שאנחנו למעשה נכנסים לתחרות האחד בשני-אנחנו חותמים.
אני לוקח סיכון עצום להשיג משקיעים ולעמוד בלוח הזמנים לפרויקט ואף נוסע לקוריאה לקדם את השלב הבא בהסכם . כעבור כחודשיים מתברר לי שהוא אינו מצליח לסיים את הפרויקטים שהתחייבנו עליהם ושיש לו בעיות עם הלקוחות ושרוב העובדים בחברה החליטו להתפטר ולדרוש את זכויותיהם .
אני כבר בתהליך הכנסת משקיע חדש והתקדמות עם הפרויקט, עוד חודש עובר והוא נאלץ לסגור את החברה שכרגע היא בבעלותו המלאה .
אני במרוץ נגד הזמן, כרגע אין לי כל הכנסה, אני חייב בתשלום הלוואות של החברה שלי ואשראי להמשך קיום החברה. אני במגעים מתקדמים עם משקיעים שמכירים אותי מספר שנים ומעוניינים לקחת חלק בפרויקט הקוריאני. אני נוסע שוב לקוריאה לפגישה עם צוות הפיתוח מהצד שלהם. להפתעתי הרבה בהגיעי לפגישה אני מוצא את עצמי מעביר מצגת לכ 20 אנשי פיתוח ובכירים בחברה , אני מצליח להשיג את אמונם ואנו חותמים על מעבר לשלב הבא. אני חוזר ארצה מעודד, מעדכן את זוג המשקיעים וכבר בטוח שאני בדרך הנכונה.
ואז באחד הערבים מקיש שליח על דלת ביתי מציג בפניי מסמך משפטי. מחתים אותי על אישור קבלה ומגיש לי מעטפה עבת קרס מבית משפט בתל אביב. בתוך המעטפה כתב תביעה רב עמודים נגדי משותפי. בו הוא מאשים אותי בהפרות חוזרות ונשנות של החוזה בינינו ועוד האשמות מופרכות ומוזרות ככל שהנייר סובל, משרד עורכי הדין שמייצג אותו הוא מהמשרדים היקרים ביותר בארץ.
אני נדרש להגיש כתב הגנה תוך שבועיים ולהקפיא כל פעילותי בפרויקט הקוריאני עד שבית המשפט יכריע בעניין.
עורכי הדין שלו מתוחכמים ובכתב התביעה הם טוענים שאיני רשאי להיות מיוצג על ידי משרד עורכי הדין שלי מחמת "ניגוד אינטרסים", שהרי הם ייצגו גם אותו בחברה המשותפת . מבחינתי זוהי מכה ניצחת . משרד עו"ד הזה מייצג אותי תמורת אחוזים בחברה שלי מיום הקמתה, כך שמעולם לא נדרשתי לשלם עבור שירותיו וזכיתי לשירותים מהמעלה הראשונה. כשהוא הצטרף לשותפות זה היה אך טבעי שהם יטפלו גם בחברה המשותפת ולכן יש לו עילה לניגוד אינטרסים והם אינם יכולים לייצג אותי מולו .
כרגע במצבי הכלכלי המתדרדר אין לי יכולת לממן שרותי עו"ד שייצג אותי. ואני נאלץ לכתוב את כתב ההגנה בכוחות עצמי
למחרת היום אני נאלץ להודיע לזוג המשקיעים שמולי על התביעה המשפטית לצורך הגילוי הנאות .
הם מודיעים לי שהם מוכנים להמתין עד שיתבהרו הדברים אך בשלב זה הם עוצרים את המו"מ .
אחסוך בתיאורי ההתפתחויות הרבות מכאן ואילך שהרי לא בזה עסקינן , אך זהו מצבי העסקי והכלכלי באותם ימים וכמובן שהוא משפיע עליי ועל הסובבים אותי.
המתח הרב וחוסר הביטחון הכלכלי, נותנים את אותותיהם גם ברחל ואני חש בחרדה שאופפת אותה, עד מהרה מתחילות גם התופעות של דיכאון וכעס אצור שמכוון כלפיי וכלפי הבנות .הנרגנות וחוסר הסבלנות עולים מדרגה. כשאני מנסה לשתף אותה באירועים היא נותנת לי תחושה שהיא אינה רוצה לשמוע . שזוהי בעיה שלי שאני יצרתי ושאתמודד לבד. ברור לי שהפחד הכלכלי משתק אותה והחרדות שלה עם תפיסת המציאות הפסימית מייצרות בה חרדה קיומית ממש. והתעלמות ועיסוק בענייניה הוא הפתרון שלה .
הבנות לעומתה מקשיבות ומעודדות אותי, יש להן אמון מלא בי .
רונית עובדת מזה כשנה בבית קפה בהרצליה והיא עושה חייל בעבודה ומנהליה מרוצים ממנה מאוד. היא מנהלת משמרות ומשתכרת כדי צורכה. היא כמובן לא עזבה את הבית לאחר שהתעקשתי שהיא נשארת ועם התקדמות הטיפול שהיא עוברת והמעורבות הגדלה שלי בחייה .
באחד הערבים אני חוזר מפגישה קרובה למקום בו היא עובדת. אני מחליט לעבור בקפה ולהסיע אותה הביתה בסוף המשמרת שלה. הקפה ממוקם בגן ציבורי גדול .
אני מתיישב רחוק וממתין שתסיים בלי להפריע, אני מביט בה, והלסת נופלת לי ! . רונית הנסיכה מדיחה כלים במטבח, מכינה טוסטים, מנקה שולחנות עובדת בקופה מנהלת אנשים . אני המום וכל כך מרוצה.
כרבע שעה לפני שהיא מסיימת אני קם ממקומי וניגש אליה היא שמחה לקראתי, מכינה לי קפה ועושה לי היכרות עם הבוס שלה שיוצא מגדרו בתשבחות,אני המום כבר אמרתי ? רגע של גאווה בכאוס .
אלה מצאה עבודה בשמירה על ילדים קטנים פעמיים בשבוע. מאז השיחה שלנו, נראה שמשהו בה התייצב והתאזן .היא יוצאת יותר מהבית, מבלה זמן רב במחיצת החבר שלה שעוזר לה רבות. ביני לבינה נוצרה פתיחות רבה יותר היא מספרת לי עליו ושהוא עודד אותה לשתף, היא גם מספרת לי שהיא ורונית ניהלו ביניהן שיחה וחלקו את התחושות שלהן ולהפתעתן הרבה הן חשות אותו דבר ביחס למה שקורה בבית. העויינות ביניהן דעכה והן התקרבו מאוד אחת לשנייה, רונית גם שיתפה אותה בכל תהליך הריפוי שהיא עוברת דבר שהיא שמרה ממנה בסוד עד עכשיו .
בעקבות זאת אלה מעלה בפניי את רצונה ללכת לטיפול פסיכולוגי במרפאות בהן טופלה רונית ואני כמובן שנותן את ברכתי .
תחושת העצמאות שאופפת אותן והקרבה ביניהן אמנם מעודדות אותי מאוד אך הפועל היוצא שלה הוא שלמעשה שתיהן הבינו שאימן מהווה גורם מפריד ומלבה והן מחליטות שבהזדמנות הקרובה הן עוזבות את הבית ועוברות לגור ביחד. דבר שבעיניי הוא בבחינת ייהרג ובל יעבור! איני מאמין שהן תוכלנה להתקיים ביחד. אלה תלמידה עדיין, היא צריכה לסיים בחינות ואח"כ צבא. ורונית עדיין מחפשת את דרכה בחיים. אני מודיע להן שאיני מסכים ובתוך תוכן אני רואה שהן מפוחדות מאוד. זוהי אינה החלטה שמבוססת על רצון חופשי אלא על חוסר ברירה .
ברור לי שהמצב חייב להשתנות. אני בלחץ עצום העולם כולו קם עלי .כהרגלי אני משדר שהדברים תחת שליטה אבל ברור לי שאני חייב להפוך את הקערה על פיה ולשנות את הכל כאן ועכשיו!
נישואים עם סיר מרק 
תגובה אחת על “פרק 26- חיי אני”