בתום שנת הצינון הוצע לי תפקיד בחו"ל שלא כלל את המשפחה והחלטתי לוותר על המשרה ועזבתי את השירות הציבורי. מצאתי עבודה בחברת הייטק שעסקה בטכנולוגיות ביטחוניות, עבדתי מידי יום עד 6 בערב ואחת למספר שבועות נסעתי לארה"ב להשתלמויות וכו".
שנתיים אחרי חזרתנו ארצה עברנו דירה באותה שכונה, התאקלמנו. על פני השטח החיים התנהלו להם בשלווה יחסית, הבנות בבית ספר וביתר עיסוקיהן. אני השתלבתי בעבודה ורחל מתפקדת כעקרת בית.
מתחת לפני השטח, החיכוכים ביני לבינה הלכו ותכפו הנוכחות שלי בבית ממש הציקה לה והמריבות בינינו נסבו כמעט על כל עניין. היא החלה לפתח אלי עוינות, הכל הפריע לה. מרגע שנכנסתי הביתה היא הייתה דואגת להגיש לי לאכול אך לא הייתה מסוגלת לראות אותי אוכל או שותה והייתה מסתגרת שעות בחדר השינה. כל מה שעשיתי בבית הפריע לה ואני מצאתי פתרון ,שהיתי מחוץ לבית רוב הזמן. אחרי העבודה הייתי הולך לחדר כושר או נפגש עם חברים בענייני צלילה וספורט. למרות זאת ניכר היה שמצטבר בה זעם, מתח וחוסר סבלנות .
זכור לי מקרה קיצוני בו נסעתי לצפון וביקרתי בבית אימה ובדרך חזרה היא ביקשה שאקנה לה לחם דל קלוריות ממאפיה מסוימת. לא זכור לי בדיוק מה יחד את הלחם הזה, אך ברור היה שהיא יעדה אותו עבורה וכנראה הוא התאים לדיאטה שלה והיה לה חשוב שאביא אותו. לא מצאתי את הלחם והבאתי לחם קל ממאפיה אחרת. בנסיעה חזרה התקשרתי לרחל ובדרך אגב אמרתי לה שלא מצאתי את הלחם הספציפי. היא הגיבה כאילו שהודעתי לה שקרה אסון והתנפלה עלי בכעס ובמילות תוכחה קשות שאני דואג רק לעצמי ואין לי כל עניין לדאוג לה ולו במעט ולהשקיע בה אפילו את המעט הזה. בתחילה ניסיתי להסביר אך היא נכנסה לאמוק של כעס ומרירות שעד מהרה העלה את חמתי עד טירוף. מעולם לא הגבתי כך, אך חשתי כאילו מכבש ענק חונק אותי. התפרצתי והתחלתי לצעוק עליה בטלפון בעודי נוסע ברכב במילים שלא נגמרות ,במלל חסר הגיון, בקולי קולות ובכעס מטורף. נמאס לי ,לא יכול להמשיך כך יותר, אני נחנק , לא מסוגל יותר ועוד ועוד בצעקות מרעידות שמיים וגוף. איבדתי שליטה באופן מוחלט, התפוצצתי. ניתקתי את הטלפון אך הסערה בתוכי לא שכחה. רחל נחרדה מהתגובה שלי והחלה להתקשר אחת לכמה דקות להרגיע אותי ולבקש סליחה ביקשתי ממנה שתעזוב אותי לנפשי .
כשהגעתי הביתה היא לא הייתה נוכחת. על הכרית שלי נח לו מכתב ארוך בן כמה עמודים. התיישבתי לקרוא , עיקרו של המכתב מתארת רחל את עולמה האטום את חוסר השמחה שלה, את הדיכאון העמוק בו היא נמצאת ואת החיים האוטומטיים שהיא סיגלה לעצמה בטיפול בבית בבנות ובי. ללא אושר ללא שימחה היא אטומה. מאז מות אחותה לדבריה חייה נעים במסלול חד גוני של מעש בלתי נלאה ודיכאון עמוק. היא ציינה במכתב מספר פעמים את רצונה למות, היה לי ברור שהיא שוב באחת מתקופות הדיכאון הקשות שלה. כשהיא חזרה אמרתי לה שאני מתעקש שתלך לטיפול פסיכולוגי ושאיני מסוגל להמשיך כך. העליתי את עניין האנורקסיה שוב ושוב. זה כבר ברור לכל שאת אנורקסית גם את יודעת את זה. זה הורס אותנו זה גורם לך לדיכאון ולהתנהגות אובססיבית. תליתי במחלה את כל התופעות הנפשיות שהיא חווה. היא הבטיחה ללכת לטיפול והרוחות נרגעו. לכל אחד מאתנו היה נוח במסגרת שהוא בנה לעצמו וכל עוד נשמר הסטטוס קוו לא חיפשנו זעזועים. העיקר שהבנות מטופלות וכל זעזוע היה פוגע ב"אידיליה" המזויפת. בחלוף הימים דעך המתח וחזרנו לשגרה, נושא הטיפול הרפואי טואטא מתחת לשטיח ,אך היה ברור שירדנו עוד מדרגה ביחסים בינינו .
בתקופה ההיא כבר חדלתי לישון אתה בחדר השינה והיחסים האינטימיים בינינו דעכו לחלוטין . מידי לילה הייתי נרדם על הספה מול הטלוויזיה, ובשעות הקטנות של הלילה כשגופי כבר כאב הייתי נכנס לישון בחדר השינה לצידה. החדר היה שרוי בריח בלתי נסבל, בגלל הדיאטה הקיצונית וריבוי התבלינים הגוף שלה הדיף ריח עז ודוחה. ואני, שרגיש מאוד לריחות , הייתי מיד פותח את החלונות ומאוורר את החדר. ביני לביני קראתי לזה "ריח המוות ". הרגשתי כאילו גופה מונחת לצידי במיטה.
נישואין עם סיר מרק, כך כך קראתי לנישואיי, סיר המרק שליווה אותנו לכל מקום וקבע את שיגרת חיינו הסיר שקיומו הבטיח את השקט והשלווה בביתנו.
סיר מתוכנן בקפידה ,מלא במגוון ירקות וריק מתוכן. רחל הכניסה לתוכו כל ירק שמצאה בתנאי שלא הכיל כל קלוריות ,חצילים, פלפלים, כרובית וכרוב,קישואים מעט גזר ודלעת. כמובן שתפו"א, קטניות ושאר ירקות מזינים לא זכו להיכלל במרק הזה לדאבוני הרב .
את המרק ליוותה גבינה 0 אחוז שומן שנמרחה על פריכיות אורז אווריריות וריקות מתוכן שאותם אכלה בבוקר ובערב ותיבלה בכמויות ענק של כמון וזעתר ועוד תבלינים . אלו היו כל ארוחותיה והן נאכלו בשעות קבועות ובטקסיות רבה בנוסף היא הייתה מכורה לקפה והייתה מסוגלת לשתות כ 10 כוסות קפה ביום על בסיס מים סוכרזית וטיפת חלב דל שומן. היא מעולם לא נתנה לאיש להכין לה קפה. ובכלל היא נמנעה מלגעת בכל מאכל או משקה שמישהו אחר הכין .
צלחת המרק וכלי האוכל הקבועים והתבלינים היו מונחים על שולחן קטן לצד שולחן האוכל. בצורה מסוימת באופן קבוע ולאיש היה אסור לגעת או להזיז אותם. הכל היה מוגדר מראש ומלווה בטקסיות רבה כאילו מאחורי הכל מסתתרת אמונה שאם תופר, יקרה אסון כלשהוא .
סירי המרק הקבועים היו מפוזרים במרפסת ועל אדן החלון להתקרר ורק אחרי יום היו מוכנסים לקופסאות פלסטיק ולמקרר. הקופסאות האלה ליוו אותנו לכל נסיעה בין אם למשפחה בצפון ,לחברים באזורינו ואפילו לארוחות חג שהיינו מוזמנים אליהם .
בארוחות מחוץ לבית היא תמיד ידעה להסתדר כך שבמהלך הארוחה היא התגנבה למטבח חיממה לה צלחת מרק שהביאה והתיישבה לאכול עם כולם. הארוחות שלה היו בזמנים קבועים והיא תכננה את הנסיעות כך שבזמן המרק נגיע כבר ליעדינו.
במקרים שהתארחנו אצל משפחה או חברים היא תמיד הייתה עסוקה במטבח ובאוכל,למרות שהייתה אורחת היא מעולם לא ישבה עם כולם בסלון. מייד עם הגעתינו היתה מצטרפת לאם הבית במטבח ומסייעת לה. היא טרחה על ההגשה הפינוי והכלים, הכל כדי להימנע מהצורך להתיישב ולאכול עם כולם . לכשמישהו העיר או הציע לה לאכול היא הייתה מתחמקת בתירוצים מתירוצים שונים ,היא כל הזמן התעסקה באוכל והתענגה על הנאתם של אחרים מהמאכלים שהיא לא התירה לעצמה. בין לבין היא הייתה מצליחה להגניב את המרק שלה לשולחן. אחרי שהתאקלמה במטבח הייתה מחממת לה את המרק במיקרוגל ומספרת סיפור כלשהו כדי להצדיק את הבאת המרק. בשולחן עצמו כשכבר הצטרפה לשיחה היא תמיד הצליחה לעורר דיונים עם אחת הנשים או כולן על מרכיבי האוכל אופן הכנתו התבלינים והטעמים ,איפה קונים וכו.
אצלנו בבית היא שלטה ביד רמה בצלחתו של כל אחד מאתנו. היא החליטה לכל אחד מה הוא יאכל והכינה לו את מנתו בהתאם. לכל אחד תמיד היה אוכל מוכן. וכשמישהו היה רעב פתאום היא מיד התערבה "והציעה" די בהחלטיות מה יאכל ואיך, ואף התנדבה מיד לקום ולהכין לו. מי שסבלה בעיקר מהעניין הייתה אלה הקטנה שהייתה ממושמעת ולא היו לה ברירות רבות. רחל הייתה מחליטה לה כל מה שהיא תאכל. הסנדוויצ'ים לבית הספ, הארוחות הביתיות. גם כשהתארחנו אצל אחרים עמלה רחל על צלחתה של אלה וקבעה מה היא אוהבת ומה לא . מזגה את האוכל לצלחתה עד כדי פירוק חתיכות העוף בידיה והנחתם בצלחתה כאילו היא תינוקת. במקרה שאלה נשאלה לרצונה, היא תמיד הייתה מסכימה עם רחל ואכלה כל מה שרחל הניחה בצלחתה או הכינה לה מראש. היה ברור שאלה פוחדת מרחל ומעדיפה לאכול כל מה שהוחלט בשבילה ולא להתנגח אתה .
בנוסף הייתה רחל קונה כמויות ענק של ממתקים זולים ושקיות חטיפים ומניחה אותם מול הטלוויזיה. כך שאלה שהחלה להתבודד מחבריה ולשהות יותר ויותר זמן בבית, הייתה מעבירה את מירב זמנה כשחטיף כלשהוא מונח בידיה. משקלה של אלה התחיל לעלות בהתאם ולפעמים היה נדמה לי שיש יחס ישיר בין עלייתה של אלה במשקל לירידתה של רחל .
באירועי יום הולדת של אחד מאתנו ובמקרים נדירים אחרים היינו יוצאים כולנו למסעדה כלשהיא, כדי לחגוג. רחל הייתה מחליטה על המסעדה ואף טורחת מבעוד מועד לנסוע לשם לבדוק את התפריט ואף להתכונן מראש עם הדיאטה שלה. כשהיינו מגיעים היא הייתה כבר מוכנה כאילו היא בת בית במקום ומתערבת לכל אחד ומציעה מה יאכל ומספרת שאמרו לה וסיפרו לה או שהיא בדקה ושהמנה מצוינת. במקרים מסוימים היינו רונית ואני מצליחים להתנגד לה למרות הפרצופים והכעס ולהחליט מה נאכל. אלה הייתה משתתקת ומאפשרת לרחל לקבוע לה מה לאכול. אני הייתי מתערב ודורש ממנה לתת לילדה להחליט, רחל הייתה מגיבה ב"מה אתה רוצה זה מה שהיא אוהבת ,נכון אלה"? ואלה תמיד הייתה מסכימה אתה ואף פונה אליי ואומרת זה בסדר זה מה שאני רוצה ומשתיקה אותי ומרגיעה את הרוחות .
הארוחות היו מתנהלות בשתיקה רועמת כי תמיד היה כעס ומתח באוויר. היינו מסיימים את המנה העיקרית שהרי מנות ראשונות וקינוח היא תמיד הצליחה לבטל. היא הייתה אוכלת את מנתה או מצליחה להשחיל אותה לי או לאחת הבנות ותמיד תמיד היה בה כעס כלפי המלצרים ,הטבח או השירות והיא הייתה מתלוננת ומביכה אותנו. באחד המקרים הזכורים לי, רחל ארגנה את יום ההולדת של אלה והחליטה שנחגוג במסעדה סינית. היא הקדימה והגיעה למסעדה מבעוד מועד בדקה את התפריטים, המחירים והמבצעים . וכשהגענו השתלטה לחלוטין על ההזמנה וחלוקת המנות, היתה במקום מנה של אורז עם..בשר\עוף\ירקות וכו' התוצאה הייתה שאל השולחן הוגשו 4 קערות אורז ענקיות שכל אחת מהן מכילה מעט פתיתי בשר עוף וירקות. באותו יום זכורני שכעסתי והטחתי בה את כעסי. הבנות ישבו שותקות וחרדות וכולנו אכלנו בכעס וללא הגה ועזבנו את המקום מיד אחרי הארוחה .
דבר נוסף שהיה טאבו מוחלט עבורה הוא יציאה לאכול או הזמנת אוכל במפתיע ללא הכנה מראש, פיצה או כל ארוחת משלוח מהירה, שהרי כשהארוחה הייתה מתוכננת מראש היא הייתה מתכננת את הקלוריות שלה במהלך השבוע בין אם על ידי צמצום מעט המזון שאכלה או בעיקר ע"י הגדלת זמני הריצה ברחובות .
במקרים שהארוחה הייתה מתוכננת היא הייתה מזמינה מנה שתכננה מראש ואוכלת אותה ולא מפסיקה להלל ולשבח את המנה ולהוכיח לכולם שהיא אוכלת.
היו מקרים רבים שפשוט היינו נבוכים מההתנהגות שלה לדוגמא היא הייתה מסוגלת להזמין מנת ירקות ואם המנה הייתה מתובלת במעט שמן היא פשוט הייתה מחסלת את כל המפיות נייר בשולחן כדי לנגב את הירק מרוטב בטרם הכניסה אותו לפיה.
כמעט כל יציאה למסעדה התנהלה במתח רב והסתיימה בכעס כי אלה היו הפעמים היחידות שנאלצנו לאכול יחד אתה וכל ההתנהגות החולנית הייתה נחשפת לעין . אני לא יכולתי לעבור על זה בשתיקה ומיד הייתה מתפתחת מריבה בינינו.
באחת מימי ההולדת התעקשתי שנזמין קינוח וביקשתי מהבנות שיבחרו מה שבא להן ודאגתי שהיא לא תתערב להן במנה . ראיתי את הכעס מתחיל להצטבר בה למרות זאת הזמנתי לי קפה ועוגה היא הסתפקה בקפה בלבד לא לפני שהגישה למלצרית פירוט מדויק של מה היא רוצה בקפה שלה. שיהיה על בסיס מים, מעט חלב דל שומן ,
כשהגיע הקפה והיא החלה לשתות אותו היא ממש התענגה עליו ולא הפסיקה לשבח את איכותו וטעמו . כשסיימה כמחצית מהכוס, אני טעמתי את הקפה שהוגש לי שלא היה טעים והערתי שנדמה לי שהמלצרית החליפה בינינו. באותו רגע היה נדמה כאילו הודעתי לה שהקפה מורעל. היא קראה למלצרית והתנפלה עליה בחמת זעם על שטעתה בהגשת הקפה. עד כדי כך שנאלצתי לקום להגנתה של המלצרית. ראיתי את הבנות מתכווצות בכיסאן ממבוכה. האירוע הסתיים בהתערבות מנהל המקום ועשרות התנצלויות ויציאה עצבנית של רחל מהמסעדה בקיטורים קולניים שלעולם לא נחזור לפה.
בגלל ההתנהגות הזו ומכיוון שלא נעמה לנו חברתה במסעדות ובתי קפה, מצאנו אני והבנות פתרון. נהגנו "להתפלח" בהזדמנויות רבות באמתלה של נסיעה לאיזה יעד ולעצור בקפה או מסעדה ולאכול מה שבא לנו ללא נוכחותה וכמובן בלי לספר לה על כך. הבעיה הייתה שהיינו גם חייבים לאכול את המנות שהיא הכינה לנו מבעוד מועד בבית .
בימים שהיא נסעה למשפחה או לא הייתה נוכחת היינו חוגגים עם הזמנת פיצה או המבורגרים ודואגים להעלים את כל הראיות מפאת חמתה הבוערת.
נישואים עם סיר מרק 
תגובה אחת על “פרק 17 -אנחנו נשארים בארץ”