הגענו ארצה, לאחר תקופת התאקלמות קצרה בבית מלון שמימן המשרד, שכרנו דירה רשמנו את הבנות לבית הספר והתחלנו את חיינו בארץ. רוח השינוי השרתה עלינו אוירה נעימה, כסף לא חסר לנו והמעבר, כדרכם של מעברים, הכניס בנו פרץ של אנרגיה והתחדשות. רכשנו אוטו קטן לרחל ואני רכשתי לי אופנוע להגשים עוד חלום .
הבנות נדרשו פעם רביעית להתאקלם במסגרת חינוכית חדשה. העברית שלהן הייתה בסיסית והן נצטרכו לשיעורי תגבור וחניכה אישית כדי להביאן לרמת כיתתן בבית הספר .
רחל התערתה בחיי בית הספר ואף התחברה למספר אימהות. אני עסקתי בארגון הבית ונהניתי מהחופש .נרשמתי לחדר כושר, ללימודי תואר באוניברסיטה הפתוחה ונדבקתי בחיידק השחייה והצלילה שחיברו אותי למועדון ספורט בו רכשתי לי חברים חדשים. השגרה החלה להשתלט על חיינו .
מאחר והיה מדובר בשנת צינון הרשיתי לעצמי לא לעבוד באופן רשמי אך מידי יום עסקתי במסחר אונליין במניות בבורסה האמריקאית והתמקצעתי בתחום. כך שהיה לי עיסוק שהצריך לימוד ושמירה על ערנות מקצועית מתח בריא וגם הכנסה לא רעה .
הבנות למדו בבית ספר קרוב לבית והיו עסוקות בלימודי העשרה, חוגים ומועדונים והיו רוב היום מחוץ לבית .רונית התערתה די בקלות בחיים בארץ והייתה עסוקה מעל הראש בבית הספר ובחוגים עד מהרה הקימה לה חוג חברות נלהבות להנהיג. באלה החלו לצוץ עד מהרה ניצני הצטיינות ולא רק בלימודים. היא ניגנה בחליל, התקבלה לתזמורת, שרה בלהקה, שיחקה כדור עף ,ורקדה בלהקת המחול העירונית. מבחינה חברתית היא הייתה מסוגרת יותר מרונית ולא התערתה כמוהה. עד מהרה הן השלימו את החסר בעברית ולא נצרכו לשיעורי העשרה. בפועל כמעט ולא פגשתי אותן במהלך היום. רחל גם לא עבדה והשקיעה את מירב מרצה בעיסוק בילדות בבית הספר בחוגים בוועד בית הספר ובקשר עם אימהות של תלמידים אחרים. ועסקה רובה ככולה בטיפול בהן, בהסעותיהן וניהול סדר היום שלהן. בשעות הערב ובשבתות היינו מתקבצים בסלון רואים סרטים ואוכלים כמובן את כל המאפים חטיפים ארוחות וכו' שרחל הייתה מלעיטה אותנו בהם .
כהרגלה עד מהרה היא החלה לבשל ולנייד מזון לכל אירוע שצץ בביה"ס או ביתר המסגרות. עיקר האינטראקציה שלה עם יתר האימהות הייתה מי מכין מה וכמה לכל אירוע.
על סדר היום הקבוע היא לא ויתרה וכל העיסוקים הנוספים השתלבו בשגרת יומה ולא שינו אותה.
מוקדם בבוקר בסביבות השעה 5, לפני שמישהו יתעורר, היא הייתה יוצאת לריצה והייתה חוזרת כעבור שעתיים להכין את הילדות. בימים שלא יכלה לצאת מוקדם בבוקר היא הייתה מתלבשת ויוצאת לריצותיה אחרי לכתן לביה"ס.
חלק ניכר מזמנה היא הייתה מקדישה לשוק ולסופר מרקט לקניות ולבישולים .
מידי צהריים בסביבות השעה 12 היא הייתה נכנסת לשנת צהריים עד השעה 4 ואוי ואבוי למי שהיה מעז להרעיש או להעיר אותה. למרות שהיא לא עבדה באותם ימים היא תמיד שידרה לחץ ותחושה שידיה מלאות במעש. בישול, כביסות ,ניקיון וניוד הבנות,…חוסר הסבלנות שלה והנרגנות על כל דבר פעוט בין אם זו גרב שלא הונחה במקום או כוס שהושארה על השולחן הטריפה את דעתי ותמיד חיפשתי לי מקום אחר להיות בו.
ברחתי והשארתי את הילדות אתה מתוך ביטחון מלא שהן זוכות לטיפול מסור ואוהב. היה לי ברור שהיא חולה, אך האמנתי שהמחלה משפיעה עליה כמובן ועל היחסים בינינו. אך שנינו יחדיו , מצליחים לשמר אותן הרחק מזה ואכן שנינו היינו מסורים להן לחלוטין והן זכו לקבל את כל כל שנדרשו לו .באותם ימים לא ראיתי כמובן את המשקעים שהלכו והצטברו בהן .
נישואים עם סיר מרק 