הגיע הזמן לעבור שוב, הפעם אני מקבל שתי הצעות עבודה, האחת, שהיא עבורי הגשמת חלום. תפקיד אליו שאפתי להגיע במשך כל תקופת השירות התפקיד הוצע לי לפני כשנה והייתי צריך לעבור מספר מבדקים לקבלו, לא הייתי היחיד שהתחרה עליו וכשהתבשרתי שהתקבלתי הסכמתי לוותר על הטיול הארוך שתכננו באמריקה ולהגיע ארצה להכשרה מיד עם תום התפקיד הנוכחי. אלא שאליה וקוץ בה, התפקיד ברובו בחו"ל בעוד המשפחה מתגוררת בארץ .
התפקיד השני היה הצעה לחזור למדינה הקודמת, בתפקיד בכיר יותר, עם המשפחה. והוא הוצע לי לפני מספר שבועות. מי שהיה ראש היחידה הציע לי לשוב ולשמש כסגנו. הוא היה מספיק חכם להתקשר גם לרחל ולדבר איתה בעניין .ההחלטה עבורי הייתה קשה מאוד, ידעתי מה אני רוצה . לעומתי לרחל היה ברור מלכתחילה מה התפקיד המועדף עליה. היא אינה מוכנה להישאר בארץ לבדה כשאני עובד בחו"ל. היא רוצה לחזור עם המשפחה למדינה הקודמת. שם שוב נזכה לסיוע בגידול הבנות וחייה יהיו קלים ונעימים. מה גם שאין שינוי קיצוני, אלא חוזרים למקום שאהבנו .
לאחר דין ודברים עדיין ההחלטה הייתה לי קשה. גם אם הדברים לא נאמרו מפורשות למעשה היה לי אולטימטום. היה לי ברור שחזרה לארץ תשאיר אותה מתוסכלת ולא אוכל לתפקד כשהיא ברקע לא מאושרת. בסופו של דבר החלטנו, חוזרים למדינה הקודמת.
שוב נסענו לארץ לחופשה קצרה ושוב הקדמתי, כרגיל, לנסוע לפני המשפחה לחפיפה בתפקיד והכנת הבית . חזרנו ,למקום מוכר וידוע שנעדרנו ממנו רק שנתיים כמעט כמו לחזור הביתה .
הפעם התפקיד היה נרחב יותר ומעניין יותר. זכינו לשכר ותנאים טובים יותר, אפילו שכרנו שוב את המטפלות ואנשי השירותים, ששמחו כל כך לחזרתנו.
לרחל מצאנו עבודה בחצי משרה וזמנה היה בידה ועד מהרה היא קיבעה לה שיגרת חיים נוחה ובטוחה.
ב8 בבוקר היא הייתה יוצאת לשיעור אירובי במועדון מקומי, שארך כשעה וחצי.
לאחריו הייתה חוזרת, אוכלת פריכיות או קרקר סובין מרוח בגבינה אפס אחוז ואז למשרד לזמן מה
בשעות הצהריים המוקדמות הייתה יוצאת לשוק לקניות, שעות על גבי שעות מידי יום עם נהג צמוד היא הייתה מסתובבת בשווקים המקומיים. בודקת, מתמקחת, קונה , נוסעת ובאה עמוסה סלי מזון וירקות .
עם חזרתה הייתה מקדישה את עצמה לטקס היומי של הכנת סיר מרק ירקות ענקי עבורה, שהיה מורכב אך ורק מירקות ריקים מקלוריות.. כרוב, כרובית, פלפלים ,קישואים, חצילים בצל ושאר ירקות. המרק כמובן שלא הכיל אף טיפת שמן, מעולם לא תפוח אדמה או כל ירק עתיר פחמימות אפילו לא עגבניות, תוספות אחרות? הס מלהזכיר . סירי המרק המהבילים היו מפוזרים בבית על השיש ועל אדני החלונות להתקרר ומיד אח"כ נארזים בקופסאות מוכנות ומזומנות למועדן ולכל אירוע .הן היו מלוות אותנו כשנסענו לטיולים ברחבי המדינה וכשהתארחנו אצל חברים . את המרק היא הייתה אוכלת לבד בשעות קבועות והוא היה מזונה היחיד.
את ארוחותיהן של הבנות היא הייתה משאירה למטפלת להכין ואת ארוחותיי היא הייתה מתכננת בבוקר לאחר שווידאה שאני אוכל בבית .
בסביבות השעה 14:00 היא הייתה ישנה לפחות שעתיים ואז הייתה מתארגנת להליכה היומית. מידי יום ללא יוצא מן הכלל הקפידה רחל על שעתיים לפחות של הליכה מואצת ברחבי העיר ושדותיה ,
למרות הסכנה ולמרות הערותיי היא לא ויתרה על הצעדות הארוכות , מה שלא הותיר לי ברירה אלא לארגן לה מערך אבטחה מלווה לאורך כל מסלול ההליכה .
כל נושא הניקיון וסידור הבית והטיפול בבנות היה נתון בידיהן של המטפלות המקומיות .
את שעות הערב היא הייתה מקדישה להכנות לקראת ארוחות סוף השבוע המתוכננות, לטיפול בבנות ולשינה מוקדמת כשתש כוחה .
בסופי השבוע היה ביתנו למרכז אירוח אזורי. אצלינו התקיים הפסוק כל דיכפין ייתי ויכול . הגיעו אלינו דיפלומטים זרים, אורחים ישראלים שהגיעו לביקור, מקומיים מכובדים ועוד אנשים שאת רובם כלל לא הכרתי. ההתרועעות עם הקהילה הקטנה מצאה אפילו חן בעיני ואפשרה קשירת קשרים מעניינים
הארוחות עצמן היו מדהימות, מרובות מנות וקינוחים, מאפים ויתר מטעמים. רחל עצמה כמובן שלא טעמה לא אכלה והתחמקה מכל השתתפות בארוחה. היא עמלה כל שעות האירוח כמו נמלה חרוצה בבישול והגשה, עד כדי כך שכל הנסובים ממש נבוכו מרוב פעלתנותה הרבה ולא חדלו מלשבח .
כשהתפנתה בסופו של דבר, לאחר שווידאה שכולם אכלו מלא ביטנם ללא יכולת להוסיף פירור. הייתה מתיישבת לנהל שיחות ערות עם נשות האורחים המתפעלות. על מרכיבי המנות, אופן בישולן, היכן ניתן להשיג את המרכיבים השונים וכל מה שעסק באוכל. ההנאה הייתה ניכרת על פניה לא היה לי ספק שהיא מלאה בעשיה ומאושרת מהחופש שניתן לה לעסוק בענייני האוכל ולקיים את שיגרת חייה הקפדנית. אבל גם לא היה שום ספק שיש לה בעיה נפשית ופיזית קיצונית. אך היא בשלה מסרבת לכל טיפול וכל שיחה בנושא מביאה מבעירה את חמתה כשברקע תמיד עומד מאזן האימה. גם אם זה לא נאמר מפורשות ברור לי שלחץ מצדי או מאבק בה יביא לעזיבתה . אני לא מוכן לוותר על הקריירה ומתמסר לתפקיד ולעיסוקיי הרבים. ספורט, נסיעות עבודה ופרויקטים מיוחדים
נישואים עם סיר מרק 
תגובה אחת על “פרק 14: עוברים שוב”